"תשמע, הפסיכולוגית שלי אמרה שאני צריך לפרוק.
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול למרות שנמנעתי מלהרהר בדבר
כבר שנים רבות.
הייתה זו שעת דמדומים, המעבר בין היום ללילה. פתחתי את תיבת
הדואר לגלות אותו נח לו שם בחדווה,  אותו מכתב שחיכיתי לו
בציפייה דרוכה כל כך. אבי ישב בכיסא העור השחור כשנכנסתי הביתה
ונראה מרותק כשקרא. נגעתי קלות בכתפו והטראנס התפזר, הוא עיין
כמה רגעים במכתב הקבלה של "האוניברסיטה הלאומית על שם הקדוש
אוגוסטין"  וכאשר הרים את ראשו הוא חייך ואמר,  אני גאה בך
בן.
עד היום  אין זה עניין של מה בכך לחלץ מפיו את אותן שלוש מילים
קצרות, לכן קשה לתאר את ההתלהבות שחשתי באותו רגע מאושר. זו
הייתה הפעם הראשונה ששמעתי זאת מפיו. צמד המילים הפשוט - כל
הכבוד, נחסך ממני בשנות ילדותי. אבי האמין כי אין לתגמל את
הבריות בגלל הצלחות קטנות שכינה 'מזל של מתחילים' כך שלא יעשו
שאננות.
סבא ג'ונס, אביו של אבי היה דוגמא ומופת להתמדה ועבודה קשה,
הוא התחיל את חייו כעני מרוד אך התמזל מזלו שאהב נערה יפה
וטובת לב והייתה בו אמונה, שאם אך ילך ויתמיד בדרכו ישיג לבסוף
את מבוקשו ואותה. סבי עבד בכל עבודה תחת השמש ללא בושה, עד
שהשיג לבסוף את הכסף לפתיחת מאפייה קטנה כך שיוכל לבקש את ידה
של סבתי מאביה. במרוצת השנים המאפיה קנתה לעצמה שם הנישא
למרחקים בזכות תפנוקיה הנהדרים,  לא פעם נתקלת בעובדי משק בית
שנשלחו לדרך של שלושה ימים רק בשל חשקה העז של אותה בעלת בית
לעוגת הלימון האוורירית ביותר באקוודור בשביל לרומם עוד בראנץ'
סתמי של יום ראשון. אבי הבין את מוסר ההשכל של הסיפור הזה ועבד
קשה מאוד כדי שיוכל להגשים את חלומו להיות רופא. הוא הקפיד
להתלוות לרופא העיירה לכל הליך רפואי עליו שמע ולא שכח לרגע
להתחבב גם על הווטרינר העירוני שנתן לו להתנסות בניתוחים
וחבישות של חיות המשק השונות. לבסוף ספג כל כך הרבה ידע מעשי
והשקיע כה רבות בלימודיו כך שעבר בקלות את בחינות הקבלה
ללימודים ואף זכה במלגה השמורה לתלמיד בעל הציון הגבוה ביותר
במבחן המנפה. "תודה אדוני" צייצתי, עדיין לא מאמין למשמע
אוזניי והוא שב לקרוא.

יצאתי מהדלת האחורית מסוחרר במערבולת של שמחה,  אני זוכר
בבהירות שחשבתי שזה  היום הכי טוב בחיים שלי עד כה. התקבלתי
לאוניברסיטה הנחשבת בפרו על שם הקדוש אגוסטין בקבלה מוקדמת,
אבי גא בי וקיבלתי את כרטיס היציאה שלי מהחור שבאותם הימים
קראתי לו בית, הייתי פשוט חייב לחלוק עם מישהו.
האוויר היה חמים, ונשא בקלילות את רגליי כל הדרך לצוק הבזלת.
לעניות דעתי הנוף הנשקף מהצוק היה מדהים ביופיו, גבעות העמק
הירוקות והבתים הקטנים הצבעוניים של הכפריים נזרעו באופק ללא
סדר נראה לעין. תחת המצוק שצף בכוחניות מפל מים אימתני, תצוגת
תכלית של הטבע. המקומיים  מעריכים כי הצוק השחור הופיע לפני
יותר מאלף שנה כאשר הר הגעש של אוטאוולו היה עוד פעיל. לשמחתי
הרבה סאלי הגיע לצוק באותו הערב כך שיכולתי לשתף אותו בחדשות
המרגשות. בשנות ילדותנו הייתה הגבעה הקסומה מקום משחק מושלם
לאבירים לוחמים או להרהורים, כילדים בילינו שם שעות אך כשבגרנו
התפצלו נתיבינו וכל אחד פנה לדרך משלו. סאלי הצטרף לקבוצת
האגרוף ואילו אני רציתי ללכת בנעליו של אבי, הוא הכיר את אליסה
ואני התחברתי עם הספרים, הוא החל להסתובב עם חבריו האימתניים
לקבוצה ואני התלוויתי לאבי כל אימת שיכולתי בשליחויות רפואיות.
הפגישות שלנו הצטמצמו לאותם לילות אקראיים  בהם פקדנו את אותה
הגבעה ולמרות זאת, היית היחיד שרציתי לשתף באירועי הערב, היית
החבר היחיד שלי.
עוד בטרם הוצאתי מילה הזכרת את אליסה, היית שבור לרסיסים כי
היא זרקה אותך.
טוב שהבאתי וויסקי, אמרתי. המשך הערב מטושטש בזיכרוני, כנראה
כי ניסיתי להדחיקו ככל יכולתי, אך אני עדיין זוכר, את כובד
גופך מעלי ואת הבל הפה החם בפני כשריתקת אותי ביד אחת לרצפה
וביד השנייה הפשלת את מכנסיי. הרגשתי כסיזפוס הקורס תחת משקל
העולם, כל כוח החיים שזרם בעורקי נדרש לי על מנת שאצליח להגיע
לאבן שנחה מימין לגופי ולהמם אותך בעזרתה. במאמץ אדיר הצלחתי
ונפלת חסר חיים. עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד אם רצוני אכן היה
ונשאר ללמוד רפואה, שום מוסד לא יקבל אותי עם כתם כזה הגנה
עצמית או לא. דחפתי את גופתך חסרת החיים לנהר השחור - מבלי
לחשוב פעמיים.

רצתי הביתה מהר ככל שיכולתי, רוח סתווית נשבה ואוושת העלים
לחשה לי, רוצח.
נסתי על חיי. נכנסתי הביתה עירום ועריה לאחר ששרפתי את בגדי
בחצר האחורית של הבית, שטפתי אני פני וידי מהדם בכיור שבמחסן
וניגבתי במגבת ששרפתי יחד עם בגדי כדי להעלים ראיות.

היום עלה ודייג מקומי משה את גופתך ברשתו בדיג של בוקר. השריף
קבע התאבדות ולא פתח בחקירה. בעיתון נכתב כי ככל הנראה הצעיר
השתכר וקפץ לאחר שחברתו בארבע השנים האחרונות, סיימה את יחסיה
עמו רק מוקדם יותר באותו הערב. לאיש לא היה הסבר טוב יותר-
האליבי המושלם.

פגשתי מוכרת פרחים צוענייה מחוץ לבית הקברות, שאלתי אם יש לה
פרחים המביעים חרטה והיא הושיטה זר וורדים צהוב. קארמה תמיד
חוזרת היא קראה אחרי כאשר הרחקתי ללכת, שונא צוענים. הוא צדק
אחרי הכול, אבא שלי. אסור לתגמל את הבריות, הן מקבלות ביטחון
עצמי מופרז וזורקות את החברים שלהם מצוקים, לא רציתי ששום דבר
יעמוד בדרכי למטרה, וכל האמצעים היו כשרים לכך. אני מצטער
סאלי, האמת היא שלא בדקתי באותו הערב אם היית מחוסר הכרה או
ללא רוח חיים לפני שדרדרתי את גופתך לנהר. בכל פעם שהרוח נאחזת
בעלים אני שומע אותה לוחשת לי את האמת. איני יודע אם זאת יד
המקרה או הגורל שצוחק בפני אבל הפכתי למנתח פלסטי.  אני מייפה
את המציאות של אנשים תוך כדי שאני מסתיר את הכיעור שלהם, והכול
בזכות העובדה שהסתרתי  טוב כל כך את כיעורי. הנה פרקתי, אני
מקווה שהפרס יהיה שנת לילה שלווה, הייתה תקופה קשה קצת, בכל
אופן הנה הפרחים הצהובים שלך, נתראה בגיהינום."