[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשהיה הולך ברחוב או קונה חלב בסופר אנשים לא יכלו להסיר ממנו
את העיניים, הוא היה הדבר הכי עצוב אבל יפה שהם ראו בחייהם,
התלתלים השחורים שנשפכו מראשו על כתפיו החסונות ועיניו האפורות
שעכשיו מנצנצות בחשכה היו יותר מידי בשביל אנשים מסוימים. מתחת
לעצים פיו מבטא מילים פשוטות, מילים שאף אחד או ליתר דיוק אף
אחת לא רוצה לשמוע, במיוחד לא היא.

היא חייכה חיוך של "לך תזדיין" מהול בחוסר אונים רציני
והסתובבה לדרכה עם המסקרה רטובה.
ביקום מקביל הוא היה תופס אותה ומצמיד אותה חזק לחזהו,סופג
לקרביו את הריח הזול של הקוקוס וניל העולה מהקרזול הבלונדיני
של ראשה והיא הייתה מסתובבת ולועסת את שפתיו העבות ו"ג'יזס אני
מצטערת שאני מרטיבה אותך עם הדמעות שלי, אני כזאת מטומטמת".

הוא היה עונה שזה לא ממש אכפת לו, למען האמת לא כל כך אכפת לו
מכלום בעולם הזה פרט ממנה, גם זה לא תמיד.
תבינו הוא גדל בבית רק הוא ואבא. אמא שלו מתה כשהיה בן 8 ומאז
כל האחריות של הבית עליו. במקום ללכת לבית הספר היה הולך לעבוד
באיזה תחנת דלק במרחק 2 אוטובוסים מהדירה המרקיבה שלו.
אבא שלו נכנס לדיכאון קליני, היה יושב לפעמים ימים שלמים מול
הטלוויזיה הדלוקה, בוהה בה מבט חלול ובירות ומגשי פיצה חצי
אכולים מפוזרים על השולחן.
אשתו הייתה על עולמו ועכשיו היא מתה.

היא הפילה אותו על הספסל והחלה מנשקת אותו בכזו פראות שמישהו
מהצד היה חושב שהיא מנסה לרצוח אותו.
אבל הוא כל מה שהיה לה בחיים האלו, לפני 7 חודשים היא ברחה
מהבית שלה אחרי שההורים שלה תפסו אותה מעשנת ג'וינט בחדרה
ואיימו לספר למשטרה, הם שניהם עבדו במכון לפיזיקה גרעינית
בוושינגטון ועבדו בשיתוף פעולה עם הצבא האמריקאי.

באותו הלילה  היא הרימה לאמא שלה את המפתחות למכונית ואת
הארנק, היא תכננה לנסוע עד קליפורניה, שם תמצא חברים ומשפחה
שתאהב אותה, לא כמו השרמוטות האלה.
כשעצרה לתדלק בסן פרנסיסקו היא לא אכלה כמעט שום דבר יום וחצי
וכמעט נגמר לה הדלק והכסף. ואז, לבה כמעט יצא מהמקום כשהוא
ניגש אליה עם התלתלים הגולשים והמבט העצוב ושאל בשרמנטיות
"בכמה את רוצה לתדלק?"


הוא נשך את שפתה התחתונה והעביר לשון סקרנית על צווארה הלבן.
ערבוביה של זיעה ודמעות נצנץ באור הירח על פני שניהם וחיוך
גדול מאוד מרוח עליו, עיניהם נעוצות אחד בשני.

וביקום המקביל ההוא ששניהם מפנטזים עליו השמש עולה ומלטפת
אותם, מחובקים על הספסל מכוסים בז'קט.

והם היו חוזרים הביתה והוא היה מכין לה פנקייקים עם סירופ
מייפל, בדיוק כמו שהיא אוהבת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא נעים מת
מזמן!


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/10/17 16:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דן טיילור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה