מאז שהיא נעלמה אני בודה עבורי תשובות ממנה. ודאי שאת יכולה,
היא אומרת. זו לא רק אני ראית את תמי וסטלה. אפילו נתן ואבא
משכו באף. באמת אני שואלת אותה. באמת היא עונה ושמה את ידה על
הלב - שזה אומר בחיי אני נשבעת בהן צדק. היא נהגה לומר בהן צדק
וההן הזה תמיד היה רך שיכולת לשמוע את הרוח החרישית שליוותה את
ההא. מי אם לא את. אני נכנסת לתולעת בזמן והנה ראשי מונח על
ירכיה והיא פולה כינים מראשי סופרת כל פצפוץ תחת הציפורן. שמעת
היתה שואלת אחרי כל ביצה חיה. הנהנתי מחוייכת מתוך חלום מתוק.
למרות שהצוואר כאב ונתפס שמחתי להדבק בהן.