בתוך הים, במצולות העולם, היא מחבקת את הצדפים...
מלטפת אותם בעדינות, ובוהה בצבעים...
איך הם נוצרו? למי הם נועדו? היא שואלת את עצמה
עייפה.
רוצה לישון. רוצה כבר לנוח מהמרדף...
היא אוחזת בדף...
המילים צפות מעל המים..
רוצה להגיד את המסר שלה, אבל הוא רחוק, בשמיים...
כמו בתולת הים, ממתינה שמישהו יציל...ייקח אותה אל תוכו...
והצדפים כל כך אמתיים ביופיים, מתי הוא יבין ויבוא?
היא שוב מתעוררת אחרת, אינה מוותרת..
לעולם לא תהיה מיותרת...
היא משלימה עם עצמה, עם הטוב וגם הרע...
הוא בטח יראה, את ה"אני" שלה...
הוא בטח ישחה לצידה בגאות, כשהגלים סוערים...
כי זה טבעה, היא יודעת להקסים..
ובינתיים, היא לוחשת לים -
אוהבת רק אותך בתוך כל העולם.