New Stage - Go To Main Page

לורן רובין
/
כשתגדל תבין

הגוף האנושי מחדש את התאים שלו כ900 פעמים בממוצע במהלך חייו,
אנו רואים את האף שלנו כל הזמן אבל המוח שלנו פשוט מתעלם
ממנו.
הבדידות תכנס אל מתחת לשמיכה גם כשאנחנו עטופים בה היטב,
לאט לאט אנחנו נשכח איך נראה אדם שלא ראינו תקופה ארוכה
נזכור אותו על פי הרגשות שעורר בנו והציפיות שניפץ.
מספרים לנו שקרים כמו שלא שוכחים אף פעם איך לרכב על אופניים,
ושמלחמות מבוססות על עמדות פוליטיות ולא על הכלכלה העולמית.
שיש רק 2 סוגים של רגשות כלפי אדם, או שאתה אוהב או שאתה
שונא.
מספרים לנו שאם אנחנו מרגישים באופן מוקצן אז אנחנו לוקים
באישיות לא יציבה,
ושאם לא סיימנו תואר שני אנחנו טיפשים;
שוטפים לנו את המוח על זה שגבר צריך לשלם על דייט עם בחורה,
והיא צריכה לדאוג לפתוח את הרגליים כאות תודה.
לא מלמדים אותנו שיש עוד נקודות ראייה על העולם,
לא מלמדים אותנו שיש לנו את הזכות לבחור מעבר לדברים שמציבים
לנו;
שיש עוד טעמים של גלידה,
ושהמעמס הכי גדול מונח על הרגליים.
לא מלמדים אותנו לאהוב באמת,
לא מלמדים אותנו שזה לא נורא בכלל להירטב מהגשם,
שמי שאוהב לא עוזב מלכתחילה
ושאנחנו מסוגלים לקבל רק את מה שאנחנו חושבים שמגיע לנו.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/10/17 22:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לורן רובין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה