טל בלומשטיין / 12.9.17 |
הלוואי ויכולתי
לשמוע את טון
הקמטים שבזוויות עיניך
ואלו שאולי
חרשו את מצחך בזמן
שכתבת מילים
נחרצות.
אמיתות גדולות
וחצי מפוכחות.
אמרת שהצרות
ירדפו אותנו
כל ימי
חיינו.
ניסיתי לסתור אותך
בכל מאודי,
חיפשתי בתוכי
את המילים הנכונות.
כל מה שרציתי
היה להכניס
אוויר, לפתוח את
החלון. כך שנוכל לשבת
ולהביט בחלקיקי האבק
הזעירים מתערבלים
מולנו באור
בשלווה קוסמית
מכשפת
ולרגע לשכוח
מכל השאר.
בסך הכל רציתי
לגרום לך
לחייך.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|