אני רוצה לכתוב שיר קליל,
בלי שום אג'נדה לקדם או להוביל.
ומה זה אג'נדה? אפשר לטעות
תוכנית, סדר יום, עוד פוליטיקה לכל הרוחות.
שיר פשוט, אפשר לכתוב גם על תות.
לוותר על המלחמות, וכל השאלות.
להיות ברור לכל אחד,
לכתוב פואמה לירית זה לא מיוחד.
פזמון:
למה כל גל הופך לנחשול.
נחשול זה לא סתם גל, זה גל גדול.
למה אי אפשר, פשוט לומר, סוף.
קץ, תום, שלהי, כמו מכות של תוף.
מנסים להפוך כל דבר למורכב.
והשיר שלי פשוט נכתב.
בלי סיבוכים ושטויות, בלי איזכורים ובלי שלל ניסיונות, לשנות,
לענות כל מילה וכל אות, כדי טיפה יותר חכם להיראות.

שיר קליל, כשיורד גשם, מעיל.
ובשמש כשחם, מדליקים תמזגן.
פשטות, ונוחות ובמקום לנבור בחנות
עד שמוצאים את המילה המתאימה.
אפשר לחפש על המדף במגירה החומה.

אני מקווה שזה לא נשמע מוזר,
שחזר לא מתחרז רק עם זר, חשבתם אולי על עזר, או אולי על ילד
שישב וגזר, או אל אומן מפורסם שפרחים שזר, אולי עכשיו זה שוב
חוזר להישמע קצת מוזר. אבל להיות קצת מקורי, לא הופך אותי
לחיזר, באופן מיידי.

פזמון:

ולסיום למי שלא ממש הבין, מה המשמעות של השיר, פה זה לא סין.
שיר קליל, פשוט כמעט כמו לנגן בחליל.
שיש לו מסר ברור ורגוע.
כשמתחילים לסבך רק פוגעים זה ידוע.
ובתוך בליל של מילים,
סליחה התכוונתי לרצף,
שטויות שעולות על הכתב בשטף קצף.
אפשר לכתוב גם בשכל ורגש.
בפשטות בקלילות שיר יפה שיר ערש