איך מתפּלל אילִם? למה לו מלכתחילה להגיע לבית הַכְּנסת אם אין
בּפיו מילים כּדי להודות, ולבקש, ולהדר?
בּבואו לבית הכּנסת בּערב שׁבּת, לָבושׁ בחליפה מהודרת ונעליים
מצוחצחות, הוא
יַעבוֹר בּין השּׁכנִים, וילחץ ידיים ליקרים. לאחר מכֵן יתיישב
בספסל בּין כולם. אַך כשכל אנשֵׁי השכונה היּקרִים יקומו
וִיזמרו זמירות, יישאר פיו חתום כּמכתב הדוק. הוּא לֹא יפצח
בשּיר, ולא ימלל מילות תפילה, ולא ישׁמעו אותו מסנן "בָּרוּך
אַתָּה אֲדוֹנֵי המבורך לְעוֹלָם וְעַד".
כּל זאת כּי אדם אילם לא מִתפלל בּפה, אלא רק בּלב.
ומהלב זורם הדם בעורקים, לידיים, לראשׁ, לבטן, ולרגליים.
כגל אחיד מתפשטת התפילה בכל גופו, והגוף אומר את שׁלו. הגוף
נח, ומתרצה כאמירת תוֹדה. וכשהוא מבקשׁ שׁלום וצדק, שׁולח יד
לנזקק. כּך אחד בּפה, ואחד בּלב. כשאחד אומר את התפילה והשּני
חי את התפילה בּליבּו, בּגופו, בּחייו. אני יושׁב
ליד אותו אֵילם, וּמתפּלל שׁיהיה אחד בּלֵב, ולא יותר. שׁלא
נצטרך עוד להעצים במילים את מה שׁלא קיימנו בגופנו, בּמעש-ינו,
בחיינו.

שכולנו נזכה להתפלל תפילה אׅילמת יומיום,
שֶּׁהיה גוף למילה.