שמש גדולה יצאה ממחבואה והציתה את העולם הזה,
באור ענק של אהבה, שמחה וכבוד הדדי,
חף מאגו, אם ירצה השם
הערבות הבוכיות תמיד איתי,
וקברתי אותן תחת ערימות של אדישות
מנגנון הגנה
אבל באו רוחות גדולות של שכינה,
והן מעיפות לאט-לאט את מעטה אדמת האדישות
הערבות הבוכיות נחשפות,
והן לא רוצות להיות בוכיות יותר,
כי השמש זרחה
ואורה כה קלוש,
מאיר נגוהות את קו האופק
וייתכן ולא נחזה בזריחה במילואה,
אבל טוב לדעת שהיא שם, עתידה לבוא
וכמו כל פעם שאני מביט אל העבר,
ואומר - פעם היה יותר טוב
היום אני מביט ואומר -
עכשיו יותר טוב
וזה דבר שלא קרה מעולם, נדמה לי,
לא לי. |
