New Stage - Go To Main Page

קרן קולטון
/
פרידה

הפנים שלי תמיד דיברו בשמי,
וגם הדמעות שברחו מזוויות העיניים, לא עזרו להסוואה.
"למה את בוכה?" שאלת אותי,
"אני מתאבלת עלייך" עניתי, אך ידעתי כי את אינך מבינה.

הרגתי אותך, אל תדאגי, אני מבטיחה כי לא היה זה מוות אכזרי.
אפילו קברתי, בלוויה מכובדת כמובן, כיאה למי שהיית עבורי.
ועתה אני יושבת שבעה, מנחמת ומתנחמת עם עצמי.
מעלה זיכרונות, קוראת מכתבים מצהיבים, חוזרת לשירים ישנים.
שתינו אהבנו כל כך מילים.

כמה נוכחת היית עבורי, ואיזה מקום תפסת בנפשי.
נאלצתי להרוג אותך, הייתי פשוט מוכרחה,
כדי שאוכל להמשיך ולהיות,
ואולי ביום מן הימים גם פשוט לחייך ולצחוק.
הרגתי אותך, כדי שאני עצמי אוכל לחיות.

הדמעות הן חלק מן תהליך האבל, שיגמר בסופו של דבר.
אך את, את מתה וכך תישארי.
וגם אם במציאות את חיה וקיימת,
זה אך ורק מחוץ לגבולות עולמי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/7/17 18:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן קולטון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה