הילדה עלתה לרכבת,
החצאית שלה מנופפת לרוח בשלום.
אני בספק אם היא בכתה,
כי הדשא שליטפתי אחר כך,
כשחשבתי עליה,
היה יבש.

היא לא אמרה לי שלום,
הילדה נסעה אל העיר הרחוקה,
היא אמרה שעדיף לה ככה.
הסלסילה שנשענה לה על היד
הכילה כמה לימונים ותפוזים,
שערה נתן בית לפרחים,
העיניים שלה לא ראו אותי,
הייתי בצללים.

כשהיא נסעה ולקחה
שעות של פחד מהעזיבה,
לא הצלחתי לעזוב את הרציפים.
חשבתי על החולצה האדומה שלה,
על הנעליים - את המגפיים היא שכחה אצלי.
אפילו כשחורף לא קר לה,
אבל אני שמתי סוויטשרט עם כובע רחב,
וכשהלכתי סוף סוף
כבר הגיע האביב.