המילים לא כל כך מזמינות את עצמן להישאר
בזמן האחרון
אני צריכה מאוד להתעקש
רק עוד כוס אחת של תה
אין צורך
אין צורך
אבל אולי לפני שאתן הולכות
רק עוד חתיכת עוגה אחת

וזה לא כי אני לא מרגישה
אלא כי אני חושבת שאני מרגישה יותר מידי
ומרוב כובד המילים
אני מוצאת את עצמי מתגלגלת
במורד מחילת הארנב
אל ארץ שכולה
אל ארץ שכולה
אל ארץ שכולה...
לא חשוב, זה כבר חמק

אני שוכבת בחושך
והאור של המזגן מאיר נורא חלש
משאיר לי טעם לוואי של אור בפה
מין טעם קר וכחול של
אלכוהול ובריכה בערב ומסיבה שנגמרה
ואני נורא מתלבטת מה יותר עצוב
עם האור שלו או בלעדיו, בחושך אמיתי
ואין לי דרך לתאר כמה אני כורעת תחת
המילים שלא נאמרות