בששה מיתרים דקים אני עוטפת את הלילה
מעירה אותו בפריטה
מלטפת צוואר באצבעות מיומנות
וממלאת צליל בתיבת התהודה
בצעד שקט אני יוצאת ממך לזריחה
שמחבקת אותי ופתאום נעלמת
נשארת לבד גם שאני אתך
אז בלילה אני מנגנת
ממשיכה לנגן בלילה
ממשיכה לנגן לאור
מוקפת בכל הטוב שהרע מציע
מאחה את לבי בשיכרון
דף מתמלא בעשן ומילים
כן, העצב שלי הוא כישרון
לא מבינה ברגשות זה נראה
אין לה בכלל הם אומרים
ואני מאמינה להם בקלות
אבל בלילה יוצאות המילים
ממשיכה לנגן בלילה
ממשיכה לנגן לאור
מתקרב בצעד, לא קונה ולא מפחד
וחומך עליי מאיים
מסירה מסיכה ובגד לאט
וכאן כדאי לסיים... |
