המפקד שלו התקשר אליו ב-9 כדי להודיע לו: "מחר אתה עולה לשמירה
על הר האוורסט". מסוק הגיע לביתו דבר ראשון על הבוקר. עיקם את
העצים בגינה שלו והעיר את כל השכונה, אך כולם קיבלו את באדישות
קרה.. בקושי מצליחים לעמוד בפני הנשיבות החזקות של ההליקופטר.
ההורים שלו התחבקו בדאגה, כשהמסוק החל לנסוק.

כל הדרך לנפאל, הוא והטייס דיברו על פזם ועל תורנויות
מזדיינות. הוא הוריד אותו בנקודה הגבוהה ביותר של ההר, גבוה
יותר מהעננים. הכל לבן באופק הנראה לעין. והקור מחניק ממש, אך
צהל הלביש אותו במיטב הטכנולוגיה החדישה - מסיכת סקי משובחת,
מדים תרמיים מריקושט.

הוא הגיע אל עמדת השמירה. מגדל אפור ומעופש. הוא התיישב על
הכיסא, רק הוא, האפוד והנשק. הוא ניצל את הזמן כדי להרהר מדוע
הרמטכ"ל החליט שצריך עמדת שמירה על האוורסט. אולי הפלסטינים
החליטו שהם רוצים גם את זה. אולי מבצעים איחוד בין חומת ההפרדה
לחומת סין.

המחשבות שיעממו אותו, ובהתחשב שלא נראה שיש סיכון שיבוא איזה
קצין ויתפוס אותו, הוא הוציא את האייפון. הוא העלה סטורי 'עד
מתי' והתקשר ליניב הזין לשאול אותו מה עושים בסופש. ואז פתאום
נשמע רעש מוזר, שבקע מהתחתית המחוררת של הרצפה. הוא גישש שם
ומצא מכשיר קשר קטן וחמוד, שהוציא קול קטן וחמוד: "יש פה
מצלמות. קיבלת תלונה".

מדוכא ואומלל, לא נשאר לו אלא להביט סביב. הנוף באמת מדהים.
'בסך הכל חוויה', מלמל לעצמו. מן הערפל הכבד של השלג הגיחה
דמות לא ברורה, שהתבהרה אט אט - מחבל ערבי עם קלשניקוב
וכאפייה. אך לפני שהחייל הספיק להגיב, הוא כבר קיבל כדור לראש.


ללא ספק, גיבור ישראל היה החייל. במותו, ציווה לנו את החיים.
ואל דאגה, צה"ל חיסל את המחבל זמן קצר לאחר מכן על ידי טיל
מאפאצ'י, בתוך אותה עמדת שמירה. וכפי שהסביר ביבי לאחר מכן
בפייסבוק: "המקום הנמוך בעולם עדיף מהמקום הגבוה בעולם".

"אכן, אנו רגילים לכך", הגיב טוקבק מתלהם.