דורון הקטנה, "ילדה שאין כמותה", כך אימא אומרת כל לילה לפני
השינה. כשדורון צוחקת, כל הבניין שומע, צחוק מתגלגל שמדירה
מספר 5 בוקע. אימא מקריאה לדורון כל לילה לפני השינה, סיפור על
חיות או על פיה אבודה, נושקת ברכות על המצח, מכבה את האור
ויוצאת, דורון הקטנה את עיניה פוקחת כשהבית כבר שקט. כולם
חולמים אך היא מפחדת, ילדה בודדה באמצע הלילה מתעוררת, העולם
נעצר והיא אובדת.
יום אחד, כשהשמש כבר החלה לרדת, סיפרה אימא לדורון הקטנה
שהלילה היא לא ממהרת, לא תספר לה סיפור ותבקש ממנה לשמור על
השקט, הפעם נוסעים לטיול מופלא, להביא את הדוד משדה התעופה.
דורון הקטנה לא ידעה איך זה קורה, אם כולם ישנים, מי ידאג
שהדוד באמת יגיע באמצע הלילה לשדה? עטפה אימא את דורון הקטנה
מעיל, נעלה לה את מגפיה והחלו ללכת על השביל, הגיעו למכונית
הירוקה, הושיבה אותה אימא וחגרה לה חגורה. ישנה דורון הקטנה כל
הדרך כשדאגות פינו את ליבה, הרי אימא ערה גם, עכשיו יש מי
שידאג לה. דורון הקטנה פקחה את עיניה, שדה התעופה עמוס בני
אדם. אולי הם חושבים שזה בוקר? מי העיר אותם?
בפעם הבאה כשעצמה דורון הקטנה עיניים, לבדה במיטה, כבר לא
דאגה, הרי יש את כול האנשים בשדה התעופה שערים גם הרבה אחרי
שהשמש כבר שקעה.