מימיני לא ראיתי עץ,
ומשמאלי לא ראיתי נהר או נחל
ראיתי רק בתי בטון ואבן,
צומחים כמו מצבות על האדמה שלי,
שפעם הייתה בתולית
ובתוך מצבות האבן היו אנשים,
גם עכשיו יש
הם שונאים את כולם,
ובוחרים לאהוב כשנוח להם
והם נצמדים למציאות בכוח,
ובורחים ממנה באותה העת
בין המצבות מרושתות רשתות של כבישים,
שלוקחים אותך ממצבה למצבה
אבל בכל מקום יש רק רשתות,
ומצבות
כשנגמר לך, אתה חוזר אל הדף,
ואל המקשים במחשב עם האותיות,
וכותב
אתה כותב כדי לברוח,
אבל אתה למעשה עוסק בחיים בכללותם
אתה מנתח כל מצב וכל סצנה ורגש,
לאורך ולרוחב בסכין מנתחים,
כשמנורה גדולה לבנה של מוזה מאירה היישר לתוך קרבי הפצע
מחברים רשתות עצבים, ופותחים ורידי רגשות ושכל חסומים
אתה יכול לקרוא לזה הגשמה,
אני קורא לזה דרך חיים
כי למעשה כל פרט צריך למלא את ייעודו בכל המובנים,
גם בן-אדם
וכשייעוד אחד חסר - האדם חסר.