המפלצת הקטנה נעלבה מאוד שקוראים לה מפלצת
"אני לא מפלצת, אני צפרדע!" היא מחתה בעלבון
"אנחנו מצטערים מאוד," אמרו היבחושים,
"אבל את מפלצת ענקית, נוראה ואכזרית,
וגם מכוערת!"
"אני לא מכוערת, אני יפה!" קראה לעומתם הצפרדע,
"ואני לא ענקית, נוראה ואכזרית, ובטח שלא מפלצת!"
"את כן!" קראו היבחושים, "את מכוערת ברמות,
ואת רעה כי את אוכלת אותנו, ואת מפלצת בגלל...
הלשון הזאת שיוצאת לך מהפה."
"כן? כן? ככה אתם מעליבים אותי?
אני אראה לכם מה הלשון הזאת מסוגלת לעשות!"
קראה הצפרדע בזעם, ולכדה יבחוש אחר יבחוש,
ובלעה אותם
"יומתקו לכם מיצי קיבתי!" היא קראה בניצחון
ואז עבר ילד קטן וראה את הצפרדע
"וואו... צפרדע!" התלהב הילד
-סוף-סוף יצור שמתפעל ממני ומיופיי!- חשבה הצפרדע,
והבליטה את חמוקיה וגווניה
"בואי, מיצי... בואי, מיצי..." קרא לה הילד בתנועת אצבע מוזרה
-מה יש לו זה?- חשבה הצפרדע.

הלכתי לנזיר הגדול,
אמרתי לו - תראה,
אני עדיין קטן,
אני לא יודע דבר,
תלמד אותי, נזיר גדול,
למען אדע מה, מי ואיך

הביט בי הנזיר הגדול כמו על חרק
אמר לי כך -
לך, לך, אל החדר שלך,
הוא ילמד אותך הכול.

כל הנשיקות, מלא נשיקות,
מנשקות את לבי הן אותן עלמות.

בניתי את הכפר, עשיתי לו גדר
עכשיו צריך לעשות לו צבא
צבא חזק, צבא אכזר,
ללחום ולהגן!
אני אקרא לו - צבא הגנה לכפר,
או בקיצור - צה"ל
עוד יהיה ארמון, אל פחד
בכפר יש משאבים, הכול בשליטה
הגיבור יוצא להרפתקאות, וכולם שמחים
היועץ שלי עושה שמות ונותן לי מתנות
להתעצם - זו תשוקתי,
שתהיה לי אישה והזין הכי גדול!

גם אני יושב בשלולית,
וקר לי קר עד הצוואר
גם אני מטפס על ההר,
ורואה הכול כל-כך מוזר
גם לי יש זמן להסתלבט,
עם שוקו ולחמנייה, אני נכנס לסוטול
גם לי יש ידיים דביקות,
שנדבקות אליהם כל מיני שטרות של כל מיני אנשים
גם אני שם מטבע לצדקה,
אולי זה יגיד שאני אדם טוב בכל זאת למרות ההמולה
גם אני חרד להחריד,
וזה רק הולך ומתעצם איך אני דופק חשבון לכל אחד
גם לי יש ילד וילדה קטנה,
הם לא בדיוק שלי, אבל אתם יודעים, בני-אדם לא שייכים לאף-אחד
גם אני רואה חזיונות של טיפות מים שמרכיבות קשת בענן,
אבל אתם יודעים, ההארה קצת מטושטשת והגאולה עדיין רחוקה
ואתם רואים אותי,
לא חכם ולא טיפש במיוחד,
חורז חרוזים כמו תפוזים, למשל,
אבל לעולם לא אוכל רהיטים.

רהיטים?
לא יודע, יצא.