[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"מטטרון הגדול והנעלה. בוא וראה, בוא ושמע את הגיגי הדור.
מחשבותיהם פרוסות כאן לפנייך לתיעודך, למרותך לבחינתך. מטטרון
אהוב יהוה, מטטרון גדול המלאכים, רגלייך מרוחות עפר וראשך עטוף
עבי ממלכת השם. בוא וקרא את סיפורי בני שם חם ויפת, בני נח,
בנו של שת מזרע אדם הראשון. ראה חכמתם ודעתם. שנונים הם קוראים
לעצמם, מבריקים וחדים במילותיהם אומרים זה לזה, כתובים מרשימים
כבר היו להם. שירי דוד המלך וחכמת שלמה בנו. כתבי הסודיוס אשר
בנו עולם משלהם ורשומות מלחמת טרויה על ידי הומרוס. חכמת
סוקרטס ותלמידיו אשר הביאו היגיון ותהילה לעולם ודברי דיוגנס
אשר בזו לכל אשר נברא. אמרות קונג פו דזה אשר היוו לבנים לבנים
לבנייתה של אומה אדירה ובלתי נעצרת. הו! מטטרון האדיר שבלבני
הכנפיים, ראה כתבים אין ספור על השם אלוהים. ויכוחים בין בני
האדם על ידי חכמים וגדולים כמשה בן מימון. דברי יופי, חיבה
ואומץ בשם האהבה כאלואיז, חיבורים מלאי ידע כאלה של אבו עלי
חוסיין אבן עבדאללה אבן סינא. ומי אני שאמשיך לפרט מולך, הו!
מטטרון גדול הממדים, ענק החכמים, מלך מלכי הכותבים. הרי את
דברי ימי בניו של אדם אתה הוא הרואה והכותב, והנני שליח עלוב
וחסר כל אל מול חכמתך וגדולתך. הנה ראה, עשיתי כפי שציווית
עלי. כתבי אדם אשר עליהם אומרים כי חדים הם, שנונים הם,
מבריקים הם, חידושים הם, מרגשים הם, גאונים הם. דוגמה מן
המוכשר מכל שארית בשר אשר על האדמה. מטטרון הנהדר, אביא לפנייך
את כלי קריאתם של דברי השנינות והרגש. הו! מטטרון האדיר, ראה
אותם מגיעים."

עם סיום דברי השליח נכנסו אל משכנו של המתעד הגדול שניים
מכונפים וגדולים. חמושים מכף רגל ועד ראש. חגורים באלפי חרבות
לוהטות וגרזנים קפואים. שריונם עשוי מקשקשיו של לויתן התנין
האדיר והם נושאים ארון אדיר עשוי כולו זהב טהור ומשובץ באין
ספור אבני חן בוהקות ומעוטר בפלטינה מסביבם. את הארון העמידו
אל מול מטטרון והשליח פתח אותו לכבודו ואמר. "מטטרון הנערץ,
הרי לך אמצעי קריאת חכמת האדם. האחד נקרא טאבלט ובו משתמשים רק
עם האצבעות, השני נקרא טלפון חכם, כיוון שבאפשרותו גם לטלפן
וגם לצפות בידע כל עולם. השלישי הינו מחשב, שכן שמו הוא מחשב
מיליוני נתונים אשר הוכנסו אליו על ידי האדם, ולו דבר נלווה
הנקרא צג, שכן הוא מציג את אותם חישובים אשר נכנסו אל המחשב.
השניים הראשונים צג ומחשב והאחרון הינו מחשב וצג נפרד. מה יהיה
הכלי בו תבחר, הו! מטטרון המהולל, מהו יהיה."  מטטרון הצביע על
השלישי אשר נפרד מן השאר ובהינף ידו של השליח מיהרו שני עטוי
השריון להוציאו ולהניחו בשולחן הגדול שנועד לתיעוד ולבחינה.
השליח הלך אל מאחורי השולחן ומתוך העב אשר עליו עמדו כולם
הוציא שקעים יש מאין אליהם חיבר את המכשירים. הקשת אצבעות אחת
והצג הראה את החכמה אותה עמד מטטרון לברר. "מטטרון, גדול ברואי
הכנפיים והבשר גם כן, ראה. זהו 'ספר הפנים' שכן כאן כל בשר אדם
יכול לכתוב העולה על רוחו, במידה והינו חלק מן אותו מוסד של
אנשי חכמה ודעת. כאן תמצא את דעותיהם, שנינותיהם וכל שאר דברי
בני אדם ברואי השם. נקרא בשמו על כך שכל אדם יכול להציג את
פניו על יד העמוד אשר נמצא תחת חסותו ושליטתו. הו! מטטרון
המדהים, ראה את אשר הבאתי לך, וליקטתי מן דברי בני שת אשר לו
הם קוראים בלשונם - 'מדהים שנון ומרטיט אתה ממש יודע איך לגעת
לאנשים בלב והכתיבה שלך כלכך שנונה ומדהימה ממש אור בחשכה כל
כך שונה ומיוחד אל תפסיק לעולם.'  

 ראובן מליכי: עוד סיפור קצר על החיים
 השעה הייתה 1 בלילה, בדיוק הוצאתי את הפלאפון בכדי לבדוק את
השעה. כבר כמה שעות שאני והחברים נמצאים פה במועדון. שותים,
רוקדים ונהנים. לפחות הם. אני כאן מסיבה שונה, אני כאן בכדי
להוכיח לעצמי שאני יכול, שאני חזק. אני מרגיש את גלי הזיעה
הנוטפים כמפלים אדירים על גבי. רקדתי כמו משוגע ושתיתי אפילו
יותר. כל החברה שתו איזה בירה ואולי צ'ייסר קטן כדי להיכנס
לראש וליהנות. אני כבר פירקתי חמישה צ'ייסרים של בלאק לייבל רק
בכדי לשכוח את מה שקרה לפני חודש. אני לא יכול להוציא מהראש את
הדבר הזה. "אנחנו כבר לא מתאימים" היא אמרה לי, ככה אמרה ושברה
אותי בלי כל התחשבות, "אני צריכה קצת זמן לחשוב." אבל אני? אני
גבר! אני חזק! אני לא צריך אותה. או לפחות כך אני אומר לעצמי
כל פעם ונלחם בתוך עצמי בניסיון לא לכתוב לה הודעה לוואטצאפ.
נכנס כותב ומוחק. כל פעם שאני רואה אותה מחוברת אני רק מחכה
לרגע שיהיה כתוב מקליד/ה... שתצטער, או שלפחות תראה אותי כותב
ותתעניין. אני מרגיש כל כך חלש ועלוב פתאום. "היי בוא תראה מה
זה, איזה משוגע פה" צועק מאחורי צחי, חבר ילדות, חבר אמת. אני
מסתובב וצועק בחזרה כאילו אין שום דבר שמעיק על ליבי הכבד
מנשוא "אני יודע אחי!!" צחי תופך על גבי וממשיך ללכת פנימה
יותר אל תוך הרחבה. מה לא בסדר איתי? למה אני לא מצליח להתגבר
עליה? יש עוד הרבה דגים בים, לא ככה? זה פשוט מרגיז, כל החיים
הלא הוגנים האלה. למה אני צריך להרגיש את הבדידות בכל מקום
שאני נמצא בו והיא... היא... פחות משבוע אחרי שנפרדנו היא כבר
העלתה תמונות עם האפס הזה, שינתה את עצמה למערכת יחסים אתו. לא
שזה מפריע לי, לא שאכפת לי, אבל למה היא כן ואני לא? למה זה כל
כך קשה? מה שלא יהיה אני חייב להתאפק, אסור לי לשלוח לה הודעה,
זה אסור אני חזק!!! עוד קצת שתייה זה מה שיעזור. אני ניגש
לברמן המקועקע ומבקש ממנו עוד צ'ייסר חזק של ג'וני וולאקר,
הפעם ירוק, מפנק את עצמי. זאת הייתה טעות, אני טיפש כזה גדול.
לשתות עוד, כן זה מה שיעזור לך להתמודד עם הכאב! אני מחליט
להיכנס לרחבה, להשתגע, לרקוד בלי הפסקה עד שאפול מהרגלים. לא
אכפת לי מכלום, אני רק רוצה לשכוח, רק לא לשלוח לה הודעה,
לגרום לגעגוע להפסיק. "מליכי!" אני שומע את אביתר, חבר שהיה
איתי גם בטירונות צועק לעברי ומגיש לי עוד צ'ייסר, אני מפרק
אותו בהנאה. אני חייב לנשום קצת, חייב קצת אוויר. אני יוצא
מחוץ למועדון, לא לפני שאני דופק עוד צ'ייסר לחיזוק. אני מדליק
את מסך הפלאפון ורואה את סימן הטלפון של הוואטצאפ, אולי זאת
היא? מחליק את המסך ורואה הודעה מעוד סתם קבוצה שאני אפילו לא
מגיב בה. זה לא הוגן, היא מצאה כל כך מהר עוד אהבה, ואני תקוע
עם הבדידות הנוראית. אני נכנס אל עמוד ההודעות שלה בוואטצאפ,
אני רואה שהיא מחוברת, מחוברת ב2 בלילה, בטח עכשיו סיימה
להזדיין על החבר החדש שלה. אני לא רוצה לשלוח לה הודעה, אני לא
צריך לשלוח לה הודעה, אני לא צריך אותה בכלל. אומר לעצמי ומנסה
בכל כוחי לשכנע את המשוכנע. הערב נגמר והשעה שלוש בלילה, אני
נכנס הביתה, שיכור מטיל את עצמי על המיטה ואז נזכר שאני צמא.
מביא בקבוק מים ומסיים חצי ממנו. אני נותן הצצה נוספת אל
הוואטצאפ, היא מחוברת. אולי היא גם מחפשת אותי? אולי היא בעצם
מחכה שאני אשלח לה הודעה. אני מתחיל לכתוב ותוך כדי מסתכל על
ההודעה האחרונה שנשלחה, הודעה שנשלחה באותו היום בו נפרדנו כמה
שעות לפני. ' מצטערת על העיקוב יפה שלי אני עוד כמה דקות יורדת
מקווה שאתה לא מחכה יותר מידי.' הודעה שאליה הגבתי "אל תדאגי
אהובה שלי, בשבילך אני יכול לחכות גם עד סוף הנצח." אני מוחק
את מה שהתחלתי לכתוב וזורק את כל הבגדים על הרצפה. אני לוקח
שלוק אחד נוסף של מים ונופל על הכרית. עוצם את העניים וכמה
רגעים לפני שאני נרדם חושב לעצמי. הנצח כנראה כבר הסתיים, ולה
אני כבר לא מתכוון לחכות.

מטטרון הרים מבטו מן הצג והביט לכיוון השליח ולאחר מכן סובב את
ראשו והביט בשומרים. הוא קם ממקומו ושאג, "האם זוהי בדיחה?!
האם אתה מנסה ללעוג לי?" השליח פסע לאחור בזמן שמטטרון קם
ממקומו והחל צועד לכיוונו, וכל צעד הפך את העב הלבן לאפור
ומדמם. "הו! מטטרון הגדול, כמובן שלא באתי ללעוג לך, הרי אני
משרתך הצנוע, והרי ביקשת ממני את חכמת בני אדם, והרי ראה, זה
הדבר אשר הם מחשיבים למופת, רק עשיתי כפי שצווה עלי." כנפיו
האדירות של מטטרון נפרסו והעיפו את השומרים ביחד עם הארון אל
דלת משכנו. השומרים מיהרו לקום ולברוח מחרון אפו של גדול
הכנפיים. השליח החל מזדחל על ישבנו אחורנית, נעזר בכנפו
הצנומות ביחס לאלה של אדונו בכדי להתחמק, אך הדבר לא ניתן.
זעמו של מטטרון על הדבר כילתה אותו וכל צבאות השמיים עד לשער
גן העדן עצמו רעדו לנוכח צעדיו הזועמים. "אני מטטרון, כותב
דברי בניו של אדם שלחתי אותך להביא לי דוגמה מן החכמה
הספרותית, מן השנינות והחדות וזהו הדבר אשר אתה מביא לי?"
השליח הזוטר כיסה את גופו בעזרת כנפיו וניסה לגונן על עצמו
בעזרת מילים. "הו! מטטרון הגדול שבכל ברואי השם, הנערץ, הגדול,
האהוב. בבקשה ממך אל תאשים אותי כי בני האדם רואים בכך חכמה
ושנינות וחדות. ראה את הדברים אשר הם כותבים על הנאמר. כותבים
כי יש לכרוך ולשמר ולמכור במכולותיהם את הכתוב, אל נא תאשים
אותי שליח קטן ועלוב שכמוני." עם זוג כנפיו האדירות גרם המתעד
לרוח ציקלון עזה אשר זרקה את השליח לצדו השני של המשכן. "לכרוך
אתה אומר? הייתי כורך מאתיים עורלות פלישתים, הייתי כורך את
צואת אלפי אלה אשר מתו על הצלב, את גופות העכברושים מוכי
המחלות לפני שהייתי כורך את אוסף המילים הזה." בצעד אדיר אחד
עמד הכביר אל מול הקטן ואחז בו בחזקה בצווארו. מכנפיו של אדיר
הכנפיים הלבנות נפקחו רבבות עד אין סוף של עיניים גדולות אשר
צופות בעולם כולו, אך ברגע מכריע זה כולן פנו אל השליח. מטטרון
פצח את פיו ואמר בקול דממה דקה "אתה תמשיך להיות שליח, אך לא
שליח של ממלכות השמיים אלא של עפר האדמה. תהלך לנצח על הארץ
ותאסוף כל פיסה של כתיבה אנושית מן הצחנה המרקיבה שהצגת לפני
היום." גדול המימדים הרים את השליח מצווארו ועיניו החלו עולות
בלהבות. "הו! מטטרון הרחמן ודגול, אלף אלפי תודות, אלף אלפי
תודות נצחיות" צווח השליח בזמן שכנפיו עולות באש המאכלת ומקצות
נוצותיו הלבנות ועד לבסיס גבו נצרבות, תוך כדי אנקות כאב
כבירות ודמעות רבות אשר מטפטפות מעינו. וכאשר כנפיו נשרפו
כליל, גופו של מטטרון טפח, עד לכדי שכף ידו כולה חפנה בכל גופו
של השליח, וזה היה מכווץ בתוכה. בתנופה אדירה ידו הכבירה עלתה
אל על והדף את השליח שרוף הכנפיים  אל מעבר לעב. במכה אדירה,
ככדור אש נפל השליח על פני הארץ כאשר קולו של אדונו מהדהד
בראשו. "תפקידך גדול מנשוא, ועל כן אתן לך גם כן שם גדול
ומכובד, חנוך תהיה, שליח מטטרון כותב דברי בני אדם על פני ארץ
העפר."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה החכמים
מעדיפים לגור על
פסגת הר
מבודדת???
מה כל כך חכם
בזה???

פולני בסטרט אפ
ואני יודע שתענו
לי


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/6/17 9:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורר ררובין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה