אני גוררת את עצמי
על האספלט המחוספס
כשכל טיפת זמן נוזלת
חורצת חריצים בבשר העדין
שמש קופחת ממעל
ודורסים חגים הלומי רעב

אותן ציפורי טרף
הן אני
בדיוק כפי שגופי המסמורטט,
הנגרר על האספלט החם
הוא אני
נשלחנו להתחרות
בפעם האחרונה

אני יודעת שכשאפול
יתנפלו בקרקורים
יקרעו כל טיפת בשר נוזלת
ממעל השלד המת
אני רוצה להמשיך
לא רוצה לחדול.

אבל אנחנו רעבים
אני רעבה.
ואם לא אפול ימותו הציפורים
ומה אעשה
ואולי מתוך מעשה של אהבה
דווקא אפול סתם כך
ואולי כשייגמרו הציפורים
לאכול את הבשר המת
יישכבו לידי
שבעות
ונוכל לחזור הביתה
ואולי נצליח
לצאת מן המדבר