כשקר מתכסים, שניים-שניים.
מתחבאים מתחת לשמיכה ומתחבקים
עם רגליים קפואות ומחשבות על הגשם
שנוטף על החלון ודופק
כמו שעון שסופר
שניות אחרונות של אהבה.

כשקר לובשים מעיל, את זה את אמרת לי.
תתלבש, שלא תצטנן
כשתחזור תוכל להוריד את השכבות
תתקלף ממגננות של עולם מסתובב
תשיל מעצמך את העור המת
ותיכנס לשמיכה,
ונספור ביחד עם הטיפות את השניות.
ואני הקשבתי לכל מילה,
השלתי מעצמי כל שכבה
הותרתי מאחורי אנשים ורגעים שהכבידו על גופך,
שלא עשו לך נעים.

כשחם אנחנו כבר לא מדברים
ואני לובש רק גופיה ותחתונים, מסתובב בלי מטרה
חצי ערום.
מתחת לכל בדלי הסיגריות והעצב של אנשים
על המדרכה הצפופה, בין הבלטות החומות
יש לי מרווח לחיות
בלי לחשוב עליך בימים גשומים,
עם כל השכבות שהשלתי למענך
בין שמיכות של אחרים.