לבד יושב ליד הטלפון, איש לא מתקשר
הטלוויזיה פונה אליי, אבל לא אכפת לה מה יש לי להגיד
הדלת סגורה תמיד לאיש שהולך ובא,
הוא אף-פעם לא נשאר ליותר זמן שלוקח לקחת נשימה

זו הייתה רק אשליה,
שאפשר ליצור את עולמך,
כי המציאות יותר חזקה,
והראש נחבט בחומות כל הזמן

יש לך מה להגיד מחוץ למירוץ בכבישים,
מחוץ לבנקים ולמפעלים,
מחוץ לחומות הסגורות.

ללקק את נשמתי זה בודד מאוד למראה ירח
דם על הקירות, פרצופי ליצנים מחייכים,
בלי אשמה זו התשובה היחידה
צלקת על הפנים, שפתיים יבשות מנשקות בלחי,
שרשרת על הצוואר מבדילה אותך מהשאר.