[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נסטור שגיא
/
תיאום עכבות

טק טק טק טק טק...טק טק טק טק דינג. טק טק טק דינג .
"אחי, תפסיק כבר עם המכונת כתיבה הזו. זה עושה כאן רעש ומפריע
לנו ללמוד...וחוץ מזה אנחנו כבר בעשור השני של המאה ה-21, לא
הגיע הזמן כבר לעבור למחשב?"
"אחי, אני לא אמרתי לך אם להשתמש בלפ-טופ או במחשב נייח או
בטאבלט או בלוח צפחה. אז אתה אל תגיד לי באיזה אמצעי כתיבה
להשתמש. וחוץ מזה לגבי הרעש: יש לך מספיק מקומות שקטים ללכת
אליהם, המקום הספציפי הזה לא מוגדר כמקום שקט. אז תן לי להמשיך
לכתוב את הדוח שלי במעבדת אלקטרוניקה."
"איך אתה בכלל כותב סימנים מתמטיים עם הגרוטאה הזו, יא ליצן?
"אחי, אבא שלי סיים תואר שלם עם המכונה הזו, וחוץ מזה אני פוטר
אותך מלדאוג לי, תדאג לעניינים שלך, אתה עוד רק בשנה א ויש לך
עוד מספיק ממה לדאוג.'"

כזה היה פליקס. הוא למד שנה מעלי בחטיבת הביניים, שנה מעלי
בתיכון, ושנה מעלי באוניברסיטה. כזה הוא היה: תמיד עקשן, תמיד
בטוח בדרכו. הוא היה מסוגל להוכיח לך שהצבע הצהוב הוא אדום
והצבע האדום הוא צהוב, ושניכם הייתם ממשיכים הלאה בחיים עם
הידיעה הכוזבת הזו. מכונת הכתיבה ליוותה אותו בימי הלמידה שלו
בבניין תוכנה. הוא לא נתן אמון ברוב המרצים, לרוב בצדק. והחליט
להיות אוטודידקט. היה אדם גבוה וחסון והיה מעין מבוגר אחראי
עבורי ועבור יוסי, שותפיו לחדר במעונות. אבל מהר מאוד הבנו
שהמבוגר האחראי איננו אחראי, אלא רק שותף לדרך החתחתים של
כולנו. וגם זה לא מעט. ובכן הוא היה יושב ימים שלמים בבניין
תוכנה. מגיע לתובנות מרשימות אך לעתים קרובות ממסמס את זמנו
בשיחות עם סטודנטים אקראיים או בשיחות טלפון ברוסית השד יודע
עם מי. לפנות ערב הוא היה מגיע לחדר הסמוך, בו יוסי ואני למדנו
וקורא לנו לצאת איתו לארוחת ערב באחת המזללות הסמוכות
לאוניברסיטה. לא אכחיש, אלו היו הפוגות מרעננות.

בשעה אחת עשרה לערך, כל יום חמישי, צביקה היה מסיע אותנו חזרה
לרעננה במאזדה לאנטיס הרעועה שלו. מכיוון שצביקה גר בשכנות
אלי, הייתי האחרון שמורד מהאוטו שלו.

"שמע, אביטל היא הסטודנטית העצלנית ביותר במחזור שלנו. זה נס
שהיא שרדה עד עכשיו".
"כן, זה באמת נס. אבל היא רק עברה בקושי את המבחנים, אתה
יודע..." אביטל הייתה סטודנטית עצלנית ביותר שלמדה מדי פעם
איתי ועם צביקה. התרומה הגדולה ביותר שלה לתואר שלנו הייתה
שהיא חשפה בפנינו את ספריית משפטים השקטה בה יכולנו למצוא מחסה
מההמולה הקדחתנית והחונקת שאפיינה הפקולטה שלנו. לימים אביטל
עברה לתואר אחר, אבל המשיכה לשבת שם.
"ומה יהיה איתנו? יבוא יום ויהיה לנו קל בתואר הזה?"
"אני לא יודע, צביקה..."
ואז צביקה היה עובר לדבר על עניינים פוליטיים שדווקא היו שינוי
נושא ראוי.  
פתחתי את הדלת המעוותת ולמודת התאונות של מכוניתו של צביקה
וירדתי.

הסמסטר החמישי היה הסמסטר הקשה ביותר בתואר לדעת רבים. קורס
תמסורת היה קורס פיזיקלי כבד שחציו השני הרבה יותר קשה מחציו
הראשון, אבל ייתכן שאילולא היו עוד שישה קורסים במקביל אליו
הוא היה נראה פשוט יותר. בכל קורס המרצה התגאה בכך ש"העלו את
הרמה" אבל בינך לבין עצמך הבנת שזה סתם עוד אמצעי זול של ראשי
הפקולטה להיאבק בטכניון.

פליקס למד ביחד עם יוסי ואיתי. הוא מרח את התואר כמו כולנו, רק
שהוא מרח קצת יותר. הוא תמיד התעקש להבין דברים לעומק. גם על
חשבון התרגול. הוא לא הסכים להחזיק את העט עד שהוא הבין הכל
ולמועדי א' הוא קרא "הכנה למועד ב'". אמירה זו לא הייתה רחוקה
מן האמת אך מי שאמר אותה בלי למצמץ - הפקטור לרוב לא היה מציל
אותו.

בין לבין הוא היה משקיע שעות רבות ביום באימונים בחדר כושר
ושיעורים פרטיים שהוא היה מעביר לסטודנטיות בשנה א'.

"תראה אותו, הוא נראה פריך כמו פריכית, אמר לי צביקה בעודו
מצביע על פליקס". ואכן, פליקס עמד מול אחת התלמידות שלו בחניה
של האוניברסיטה בואכה תחנת הרכבת , מפשק את רגליו קלות ומזיז
את עצמו ימינה ושמאלה.
"זו שפת גוף של אדם חסר ביטחון"
הנהנתי, הוא צודק.
"ועדיין, תראה את הניגוד בין חוסר הביטחון שלו מול בחורות לבין
הביטחון המופרז שלו מול עניינים לימודיים".
"כן, אין לו בת זוג, וזה מערער אותו."
"אבל דע לך שאני מחזיק ממנו, זוכר איך שהוא הסביר לנו את החומר
בהתקנים אלקטרוניים, כמו מומחה. לא מעניין אותי מה הממוצע
שלו".
צביקה הכיר אותו פחות טוב ממני ומיוסי וייתכן שההתלהבות שלו
ממנו הייתה מעט מוגזמת. בלי קשר, לצביקה הייתה נטייה לנסח
דברים בצורה ציורית מדי.

"תאמין לי, לאביטל יש שכל, אבל אין לה כוח ללמוד", אמר באחת
הנסיעות שלנו במאזדה של צביקה.
"אני לא יודע מה המהות שלה בכלל, מה השאיפות שלה בחיים, " הרהר
צביקה בינו לבין עצמו. "אבל בעצם מה המהות שלנו?"

"אתם מבינים, זו בדיוק המהות של תיאום עכבות" אמר פליקס ליוסי
ולי. "ברגע שיש תיאום עכבות, עכבת הכניסה זהה לעכבה האופיינית
של הקו"
"נכון, פליקס. אבל לא פתרנו בינתיים אף מבחן
והגיע הזמן שנתחיל לפתור מבחנים".
"אני לא נוגע במבחנים עד שאני בטוח שאני מבין את כל החומר"
"אבל פליקס," אמר יוסי "אתה רוצה שניכשל?"
"מועד א' בשבילי הוא רק הכנה למועד ב'"
"במועד א' אני מנסה לקבל ציון גבוה ככל האפשר כי מי יודע מה
יהיה במועד ב'" הטיח בו יוסי כשהוא מדגיש כל מילה בנפרד, כאילו
דיבר אל ילד קטן.
"אז שמעו, אני פורש הצידה ולומד לבד, כל אחד והמדיניות שלו. אם
תצטרכו משהו תפנו אלי"
"סבבה, מקובל עלי" אמרתי.

בסופו של דבר שלושתנו נכשלנו במועד א'.

טק טק טק טק טק דינג. טק טק טק טק דינג. טק טק טק דינג.
"מה הולך, פליקס? מה אתה עושה?"
"סתם, תרגיל בית אצל פרופ' יודקובסקי בהתקנים מתקדמים. תאמין
לי, יודקובסקי זה אח. המבחנים שלו קשים אבל הוא ממש מפרגן
בציונים.
"פליקס, אתה עושה מעבדה בהמרת אנרגיה הסמסטר?" שאל צביקה
"לא יודע. יש לי מספיק חרא על הראש"
"אגב, צריך ליצור אפליקציה שבה כל אחד יכתוב באילו שעות הוא
יכול לעשות את המעבדה ואז לבחור את השותפים והיא תתריע להם אם
יהיה מאטץ'"
"כן, זה רעיון נהדר..." אמרתי.

בסוף אותו סמסטר נעלמו עקבותיו.  לא ענה לטלפון ולא לפייסבוק.
איש לא ראה אותו ולא שמע ממנו, כאילו שבלעה אותו האדמה. הוא
הוכרז נעדר ופרס הוצע למי שימצא אותו.

"אולי הוא מאס בנו לחלוטין, היו לו הרבה תסביכים" היה יוסי
אומר. "היה לו תסביך עם הלימודים האלה והיה לו תסביך איתנו. לא
התאמנו לו כשותפים ללמידה".
"כן, אולי לא היינו צריכים ללמוד איתו מלכתחילה. הוא אחלה
בנאדם, אבל אי אפשר ללמוד איתו."

"אני ראיתי אותו" אמר פעם צביקה בזמן שאכלנו פיתה עם חומוס
בקפטריה. הוא אישה יפה עכשיו. הוא נראה כמו הכפילה של אביטל.
ראיתי באוניברסיטה מישהי שנראית בדיוק כמוה אבל מדברת כמוהו.
"צביקה, שוב החלטת לדבר שטויות?" קטע אותו יוסי.
"אז מה אתה מציע?" אמר צביקה בעת שהוא מחווה את ידו לתמונתו של
פליקס שהייתה תלויה בכניסה לקפטריה.
"1.80, שיער בלונדיני קצר, עיניים חומות, מבנה גוף שרירי, כל
היודע דבר על מקום הימצאו מבקש לפנות למשטרה". כך היה כתוב
במודעת הנעדר.
"אין אדם שבלעה אותו האדמה, אני אומר לכם. אם מישהו משנה את
מינו איש לא ימצא אותו יותר. זה לדעתי גם מה שקרה לרון ארד
ולגיא חבר".
פתאום אביטל מופיעה.

"אני צביקה"

צביקה ממצמץ בשפתיו.

כולם צוחקים חוץ מצביקה.

"צביקה, קיבלת תסביכים מסרטים של אלמודובר, סיפרנו לאביטל
שאמרת שהיא פליקס".

"זה לא מצחיק, מדובר פה באדם שנעלם".

טק טק טק טק דינג. טק טק טק טק דינג. טק טק דינג.
"את יכולה בבקשה להקליד יותר בשקט?" העירה לה סטודנטית להנדסת
חומרים שהייתה תמיד קנאית לשקט בסביבת העבודה שלה".
"כאשר העומס הוא נתק, מקדם ההחזרה הוא 1, כפי שראינו בניסוי".

לרגע חשבתי שצביקה צדק.

"אני מתגעגעת לפליקס. קולות ההקלדה מנכיחים לי אותו".

בערב הלכנו למזללה שבה נהגנו לסעוד עמו.
"מישהו דיווח למשטרה שהוא ראה אותו בבית חולים לחולי נפש
בגרמניה"

"שטויות", אמר צביקה. "עברו רק חמישה ימים מאז שהוא נעלם. כבר
הוא הספיק להתאשפז?"

אחר כך הלכנו לספריית מדעי החברה, הספרייה האהובה על פליקס.

טק טק טק טק טק טק טק. טק טק טק טק טק.
הוא היה ישוב ליד מחשב נייד. ומול המחשב הנייד מחשב נייח.

"פליקס!"

"אני אביטל"

"מה?"

"סתם, איפה הייתם?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שקר= אמת במובן
אחר


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/5/17 19:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נסטור שגיא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה