מה זו השתיקה, מה היא צרימה?
מדוע השקט והיכן הזרימה?
היש עוד תקווה, היש החלמה?
ואיך אחפש, כשרגלי עקומה?
החורף ארוך, הילדות נגמרה
זה יהיה הכאב שיזכה לבכורה.
בנזיד עדשים, בחשד של מרמה
ינכס לעצמו את העילה לחומה.
אין עובר ואין בא, החומה אטומה.
לא תיפול לפטיש, לא לאישה ערומה.
וכשתגדל יום אחד, ותחליט, די, נמאס.
היא תעמוד איתנה, לא יועיל הפנס.
בחייך, חזון, מה תרצה עוד לומר?
מהכאן ועכשיו, אתה נס כעכבר.
מלגעת בפחד, מלנשום את הריק.
בסדר כואב, הגאון מתפרק
כי חלילה וחס כשהיום ייגמר
ותמצא שוב גופך, שם בתופת, בוער.
מה קרה, בנאדם, מה נשבר שם בלב?
על שום מה תתגונן, על שום מה לב דואב?
איך אדע, מי אשאל, מי ייתן לי תשובה
אני לא אוותר, החירות כה קרובה.
הכה בי ייאוש, בעצמה, בלי רבב.
עד אצפה ברגשה שברא אותי, נדב.