תבורך התבונה שהובילה אותי
בתוך פקעת שקרים לנתיב אמיתי
שמשכה את לבי מהבלי העולם
ומן הצורך העז להיות כמו כולם

יבורך לו השקט העצום העמוק
שעמד לו בטוח גם על שפת המצוק
ועל אף הכאב המובנה בחיים
הוא הפך את הקושי מנורא לנעים

אבל בין האוזניים מתגנב לו זמזום
קולות העבר, חרדות הקיום
ודקירה מפתיעה ותחושות של טשטוש
הנה שוב זה קרה, הוא עקץ, היאוש.

אז אני מחשב מחדש את המסלול
היכן ההיבט שנותר בלי טיפול
מתבונן בו באומץ ויושב על כרית
אין אויב שהשקט לא יוכל להמית

מדיטציה שלי ומורים של הרוח
הם ימשו את גופי אל החוף הבטוח
אז עכשיו התגברתי, והגעתי הלום
ושבו בנים לגבולם בשלום

אבל שוב הוא מופיע בגנבה הזמזום
ושוב מתגלה בי הכאב העצום
ודקירה מפתיעה ותחושות של טשטוש
הנה שוב זה קרה, הוא עקץ, היאוש.

ואולי אין סיבה לגרשו מעליי
האם ירצה להתארח בחברת ידידיי
ליאוש המסכן אין חבר בעולם
אהיה הראשון: בוא, תצטרף לכולם

בוא תכיר, זהו שקט וזוהי תבונה
יש מקום למגוון, פה אצלי בשכונה
ואתה לי חבר, ואויב ומורה
עד אלמד לקבל את רצון הבורא  

אם יש להן שורש לכל הצרות
זה שגם לחמלה, אנחנו הצבנו גדרות