[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שבת אחה"צ, אני במחלקה האונקולוגית באיכילוב, שבת די שקטה
היום... אני יושבת ליד הדלפק לענות לטלפונים ולעזור לצוות
הרפואי ובינתיים קוראת את הסיפור של אתגר קרת, "שפה זרה" אני
באמצע המשפט: "תאהב אותי, תאהב אותי היא צרחה" צלצול של טלפון
קוטע אותי באמצע המשפט ואני עונה: על הקו נמצאת נעמי כהן. אני
מברכת אותה לשלומה והיא בחזרה, היא מבקשת ממני לבדוק אם היא
יכולה להביא את בעלה ניסים כהן עכשיו לאשפוז, אני מבקשת ממנה
להמתין על הקו.
אני מנתרת ממקומי, בודקת את רשימות המתאשפזים להיום בסלסלה,
אני עוברת דף דף, בודקת היטב אך שמו של ניסים כהן אינו מופיע.
אני הולכת במהרה לחדר האחיות, מחפשת את אולגה היא האחות הראשית
בשבת. בדרכי אליה, אני חולפת על פני חדר מספר 68, בחדר יש חלון
ובו התריסים חצי סגורים, אור כחול עמוק שמבשר על בואו של הערב
חודר דרך התריסים ונשבר על מיטתה של אישה. היא מחוברת לצינורות
הנשמה ועירוי נוזלים דרך האף והפה. היא בחצי הכרה, מעורפלת
וכהת חושים, נושמת בכבדות, נאבקת על כל נשימה שיוצאת ונכנסת
לתוכה, מגרונה יוצא קול קטן שנשבר ונחנק, היא זועקת אבל קשה לה
לכן הקול מאוד חלש.
לצידה יושב בעלה, לבוש בטי שירט בצבע טורקיז, צבע כמו של
פיז'מות בית החולים. כיפה קטנה עוטפת את ראשו.
הוא אוחז חזק בידה, מביט בה ולא מוריד את עיניו ממנה. שתיקה.
נעצרתי והסתכלתי על המראה הזה, הוא לא הפסיק להסתכל עליה.
ראיתי כמה הוא אוהב אותה. ראיתי את הפחד שלו לאבד אותה. הרגשתי
צביטה חזקה בלב, הרגשתי שאני ממש רוצה שהיא תבריא כדי שהוא לא
יצטרך לאבד אותה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם יודעים מה
אני חושבת? אין
אף אחד שמאשר את
הסלוגנים, לא
היה ולא נברא.
זה סתם המצאה של
כותבי הסלוגנים
(המשועממים
שבינינו), וגם
אין כזה דבר
שפצור.

גברת דו


תגובת מערכת:
פפפפפפף.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/5/17 15:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ריטה בורודיאנסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה