[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלישבע אייזנברג
/
סיפור פשוט

הוא ישב על הגשר, וחיכה. הוא חיכה להרגשה הזו שפושה בלב וכמו
פרח שלאט לאט שולח שורשים- מחממת את הלב. האם תבוא?
'קלינג'- מטבע קטן צנח לכובעו שהיה מונח לצידו.
הנה זה הגיע, הוא אמר לעצמו והתחושה התפשטה בגופו הקטן. לנועם
יהיה מה לאכול היום. הוא קם על רגליו והחל לרוץ לפינת הרחוב.
"נתנו לך משהו?" שאל את נעם.
"לא, אבל אישה אחת קראה לי מסכן" אמר נועם ומשך בכתפיו בתמימות
"והחבורה של דוד הייתה פה. מה הם רוצים?" שאל ונשא אליו עיניים
גדולות.
"כלום, לדעת אם נתנו לנו היום משהו"
"למה?"
"כי...הם...דואגים לנו..זהו...הם דואגים לנו."
"אז נספר להם שנתנו לך היום מטבע."
"לא!"
"אבל אז הם שוב יכעסו. ופעם שעברה ירד לך מלא דם אחרי שלא
סיפרנו להם והם כעסו".
הוא חייך אל נעם, "אז לפחות יהיה לנו צבע אדום לצייר איתו על
הקיר. עכשיו בוא נלך לקנות לך משהו לאכול, אני שמעתי את הבטן
שלך מקרקרת עד לגשר".
הוא חיכה. האם תבוא?
'קלינג'- נעם צחק. ההרגשה של הפרח שוב פשתה לו בגופו הקטן.
"אני אפילו אצייר לך דרקון אדום עם הצבע האדום החדש שיהיה לנו"
אמר, וראה את החיוך של נעם מתרחב. "אתה יודע מה מסמל דרקון,
נכון?"
"בטח שאני יודע" ענה נעם "הוא קמע. שיקרו לאדם שמציירים לו
אותו רק דברים טובים".
"נכון". עכשיו גם הוא חייך והם הלכו יחד לקנות לנעם משהו
לאכול.

הדרקון האדום התנוסס על הקיר ונועם הכריז שהוא ישמור עליו בזמן
שיישן ונרדם מיד.
רק הוא לא הצליח להרדם. כאב לו מדי והפצע פעם. הוא ממש יכול
היה לשמוע אותו פועם בקול לפי קצב האיום של דוד והחבורה
המגעילה שלו.
"בפעם הבאה שלו תביא ת'כסף זה יהיה אחש'ך הקטן, הבנת?!!"- הם
צחקו ברוע כשהנהן ובלע את הדמעות.
"אח- ש'ך- ה-ק-טן, אח-ש'ך- ה- ק- טן, אח- ש'ך- ה- ק- טן,
אח-ש'ך- ה- ק- טן..."
הפצע פעם שוב ושוב לפי הקצב.
ומה יעשה מחר? הוא דאג.
אם ייתן להם את הכסף, נעם יפגע כי הוא שוב לא יאכל.
הוא התכווץ מהמחשבה שנעם הפצפון והרזה לא יאכל את הארוחה
היחידה- והקטנה ממילא- שקיבל כל יום.
אבל אם לא יביא להם את הכסף....בררר! הוא אפילו לא יכל לחשוב
על זה. במקרה כזה לא הוא ולא שום דרקון אדום ויכלו לשמור על
נעם. הוא התחלחל.
עכשיו הניח לדמעות התסכול לבוא. הן נשאו איתן גם את הכעס
והפחד.
אילו רק היה יכול לפנות אל מישהו. אבל הוא לא יכל.
פעם הוא ניסה לפנות לעזרה- טעות גדולה שאח"כ שילם עליה מחיר
כבד.
זו היתה הפעם הראשונה שהיה להם צבא אדום והוא צייר לנעם דרקון
אדום.
הוא לא יכול. נעם יפגע.
הוא לא יכול.
הוא לא יכול.
הוא לא יכול.
הוא חיכה. האם תבוא?
'קלינג'- צץ לו רעיון. התחושה התפשטה והפרח צמח בתוך גופו
הקטן.
הוא לא יכול.
הוא חייך, והמשיך לבכות.



"אולי בכל זאת תבוא איתי?" התחנן נועם.
"אני לא יכול" הוא הסביר ברכות "אבל אתה כן!"
הוא קיפל את הציור של הדרקון שצייר על דף בלילה לנעם והכניס לו
אותו לתוך הכיס. "הוא ישמור שיקרו לך רק דברים טובים" הסביר.
"הם אנשים טובים" הוא המשיך" כנס ובקש עזרה. ספר להם מה קרה
לאמא שלנו ותגיד שאתה צריך אמא חדשה".
"אבל יש לי אותך" התעקש נעם.
"תמיד" הוא הסכים איתו "ובכל זאת..." הוא דחף הוא בעדינות
לכיוון הדלת של בניין המשטרה.
הוא צפה בנעם נכנס בצעד מהוסס וראה איך בפנים מקבלת אותו שוטרת
בסבר פנים יפות.
הוא מיהר להסתובב ולברוח לפני שיתחרט על מה שעשה עכשיו.




(כעבור חצי שנה)

הוא ישב על הגשר, וחיכה.
הוא הסתכל מסביב לראות מאיפה זה יגיע היום.
לפתע קפא על מקומו. העולם כמו עמד מלכת.
מולו, בקצה השני של הרחוב יכול היה לראות ילד. ילד שקוראים לו
נעם. ילד מוכר וכבר לא עד אימה. הילד היה חבוק בזרועותיה של
אישה לא מזוהה והיה באמצע לצחוק. הוא כבר לא היה פצפון ורזה,
הוא גדל ונראה שיש לו אפילו בטנונת בולטת קצת. נעם הסתכל מסביב
ונראה היה שהוא מחפש משהו-
עד שהצטלבו מבטיהם.
החיוך של נעם נשאר אותו הדבר כמו שזכר, חשב לעצמו בשעה שנעם
והאישה התקרבו אל הגשר.
הוא חיכה. חיכה להרגשה הזו שפושה בלב וכמו פרח שלאט לאט שולח
שורשים מחממת את הלב. האם תבוא?
'קלינג'- דף מקופל, עם ציור של דרקון נשר לכובעו שהיה מונח
לצידו.
הוא הביט בנעם ובאישה ממשיכים בדרכם יד ביד.
הנה זה הגיע, הוא אמר לעצמו, והתחושה התפשטה בגופו הקטן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חרגול





אמא אדמה מנסה
לכתוב סלוגן
שיהיה קל לראות
עם פילטר


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/3/17 20:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלישבע אייזנברג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה