ושוב מערבולת גונבת לי את הלב,
הכספית נוזלת על המדרגות
ובחוץ, בחוץ יורד שוב הגשם ששוטף לי את הלב ומושיב אותו
במקומו.
הורס עולם ברגע, יוצר מציאות בכל יום, בכל יום.

זו הספינה ששטה, שטה בנחל הראש הקסום, המתוק, המתוק.
נדנדות הגן סובבות במקומי את כפות ידי, עולמי, עולמי.
וזה גורם לי לשוט במחשבות שלי שניות, כמה שניות.
ואני צולל בתוך עולם קסום שגונב אותי, מושך אותי.

פרי דמיון נולד לו בכל רגע, הוא תמיד קיים.
מותיר אחריו, כל איש, מהיום הראשון, עד לאחרון.
צוללות מרימות, מטהרות פרי דמיון שגוי, אך קסום
בכל כמה שניות, כל הזמן שלי.