איך את?
איך את מרגישה?
לא, באמת,
איך את מרגישה?
כלומר, מאיפה?
מהלב?
מהעיניים?
מכפות הידיים?

איך את מרגישה את החיים?
את הגזעים השבורים
את הכעס החנוק היושב לו בין רגלייך
את פלחי נשימותייך
הנשמעות בלחש בין קהל זועם
את השקט שנחקק
בין העלבון המתרומם
ואת הפחד מלמות לבד
זקנה ומקומטת
איך, למרות כל זה
את עדיין מחייכת?

ולמרות כל השדים השוכנים
בין קירות ידייך
איך את מרגישה מבלי להשבר
איך את אוהבת מבלי להתפגר
ואיך לעזאזל יצאו חיים מגופך שרק נולד
ואיך,
איך
לא תשארי בסוף לבד?

על ליבך שוכנת שמש
השוקעת בין כל דמעה רוטטת
ואת
תרגישי
תלעסי
אבל אל תבלעי
רק אל תבלעי
את מה שדוחפים לך
בלי רשות

מותר לך להפרד
מהכבלים
אותך קושרים
האומללים

ובהירדמך עטופה בכוכבים
שפתייך יתעגלו כקשת

כי חיוכך הוא
האמת הכי כנה
שיש
בהגיעו משורשי הלב
את מפוררת כל ענף כואב
ובנשימה טהורה
חודרת אל באר הנשמה

אז לפני שתוותרי,
תרגישי,
כי אותך
מרגישים חזק