אני מתכוון לכוון את שעון המחוגים לחצות,
ואז לשבור אותו
חצות תמיד בראש שלי
גם את תמיד בראש שלי,
חוץ ממתי שאת לא
אני מסתכל בעיניים בוהות אל השמש,
ולא מבין מה היא זורחת כל-כך מוקדם
מה היא זורחת בכלל
הרי אין אור בעולם הזה,
אפילו אם שבע שמשות יחוגו את כדור-הארץ
העיניים שלי קטנות וגדולות כמו צלחות,
כמו ספלים עם שאריות בוץ קפה.

הארץ ישנה על המדפים,
בין כל דפי הספרים,
בין הדמויות והעלילות שלא נרקמות,
הארץ ישנה בממלכת הדמיון

הארץ ישנה בין הצעצועים,
על ארגז המצעים,
בתוך ארונות עמוקים,
הארץ שומרת זיכרונות בארגזים

אני ממשש פנים,
רואה עיניים וצבעים,
שומע קולות ממקומות לא מזוהים,
אני ממשש את פניי החיים.