הכול שקט בערב הבמה החדשה,
שום יצירת פרוזה לא מאושרת כבר חודשים
שמיים מתקלפים מציפוי התכלת
שכונות נבנות על בועות סבון,
גברים גונחים בכאב שם של אהובה שעזבה,
כשהם מורידים גלולה עם אלכוהול,
בערב הבמה החדשה.

ברחוב יש רצועת מדרכה,
עם ציפוי אספלט מנופץ משוסע במרכזה
הגברים דופקים שם את הראש באספלט,
יש שם שאריות של דם, שיער ושברי גולגולת,
ושאריות מוח.

הבן-אדם הזה הוא לא בן-אדם,
יש לו תנועות של רקדן,
וחיוך של טורף
כשהוא משפשף את הסכין בתוך הצוואר שלך,
גם העיניים נוצצות
אתה לא יודע מה הורג אותך,
אם זו התגלמות חטאיך או פחדיך.

היא פתוחה לכל דורש,
והוא חושב שהוא שאקל שהוא פתח אותה
מריחה מסבון ושמפו ביום כזה קייצי,
עור רך וחלק, מכנסיים קצרצרים
היא מסבנת לו את האגו בקצה אצבעה,
היא נותנת לו להרגיש מיוחד, הכול הצגה,
למרות ש-כל העיר כבר הייתה בתוכה.

אני רוקד עם מרקו
הוא אלוף הריקודים
הוא היחיד, כל-כך סקסי,
אני נהנה לרקוד עם מרקו
הוא היחיד, ואני חרמן עליו,
מרקו סקסי בכל נקבובית בגופו,
תחת משגע, גוף גמיש וחטוב,
עיניו הנוצצות כמו טורף, חיוכו המלא תאווה.

היא מפתה אותי עם חיוך
אין צורך לבכות
ילדה כזאת יפה גורמת לי לנדודי שינה כל הלילה
יש לך אחרים, לא אכפת לי,
כל עוד את גם איתי
אני נוגע בפנייך, נרטב מדמעות האושר,
את קוראת בשמי, אני בא
יש לך אחרים, לא אכפת לי,
כל עוד את גם איתי.