במבוך הזיכרונות האבודים,
שלאט לאט עוד מתעוררים,
אוספת זיכרונות פירור לפירור,
אך אתה חרוט בליבי בבירור.
זיכרון עקשן כתיש,
כמו נצרב על לוח שיש.

אהבה נחרטה בלב צעיר ותם,
ורק ליבי יודע היכן ביתו החם.

מבט בעיניים חושף לב וסודות,
בינינו אין בכלל צורך בסליחות.
יודעת אני את מסתרי דבריך,
כשם שיודעת אני את ליבך,
ואותך ברמיזה מדריכה אליי
כי אתה דרכי, כי אתה חיי.

אהבה נחרטה בלב צעיר ותם,
ורק ליבי יודע היכן ביתו החם.

אתה לי השמחה, הטוהר והתום,
אתה לי גן-העדן, אחרי הגיהינום.
אתה מעיר בי חיים, צחוק ושובבות.
ואיך ישווה אחר לפסגת השלמות?

אהבה נחרטה בלב צעיר ותם,
ורק ליבי יודע את ביתו החם!