מור שירה גנון / מכת שמש |
והפרדס קרא לך אליו.
נעים אצלו
וירוק ורווה
ונפלת כך אל תוך ידיו.
והכל מסביב הרגיש כמו הכלום.
וזו את במרכז העולם.
אך לפתע צץ הנחש בפרדס
זרע בך הארס ונעלם.
ושכת בפרדס על לבך השבור,
ואין הוא ירוק ולא רענן.
עבורך זו הייתה דקת התפכחות,
ועכשיו פנייך לאן?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|