הירקון תמיד נותן השראה.
תמיד ישבתי בו, הסתכלתי לתוך המים, כתבתי משהו במחברת והבטתי
במשך שעות ברוכבי האופניים והולכי הרגל. חלקם גם הביטו בי
בחזרה, אבל אני לא חושבת שמישהו מהם כתב עלי שיר.

אני חושבת שתמיד הם הלכו מהר מידי, אולי זה הפריע להם לחשוב.
בזמן שאני חיכיתי בסבלנות לשעה המתאימה, הם לא נתנו למנוחה
לשבת על הכתפיים שלהם.
חלקם עשו את זה בשביל הספורט, חלקם היו עסוקים מידי זה בזה.

הנהר תמיד זורם, זה חלק ממה שלמדתי ממנו. האבן בחיים שלי חייבת
להתגלגל בסיזיפיות כלפי מטה, ואני תמיד יכולה להשאר למעלה.

אז ישבתי וחיכיתי, אבל כנראה שאני לא נושא לשירים, כי אני לא
חושבת שמישהו מהם כתב עלי שיר.