היום ראיתי איש אחד, יושב על ספסל.

חשבתי שאלו שני אנשים שמתנשקים, אבל זה היה רק אדם אחד. הוא
ישב רכון לטלפון, כאילו שהשיחה תציל גם לו וגם לי את החיים.
בחדשות אמרו משהו על טביעה, אני מניח שזה לא עניין אותו. גם
אותי זה לא עניין.

המשכתי ללכת, למרות שרציתי לדעת עם מי האיש מדבר, ולמה הוא
יושב לבד על הספסל, אין עוד אנשים שישבו לידו? קר בחוץ, הוא
יתקרר. אולי הקרינה של הטלפון מחממת אותו.

כשהגעתי לספרייה, גיליתי שלשומר לא באמת אכפת. הוא כנראה רק
רוצה להגיע הביתה. גם אני כזה. לא שעניין אותי יותר מידי, אבל
הסתכלתי על העיתון שהוא החזיק. לא יכלתי להמנע, אולי זה כן
מעניין.

היה כתוב שם על מישהו שטבע, ועל מישהו מבולבל, ועל מישהי
שהוטרדה מינית. זה לא עניין אותי אז נכנסתי פנימה, לאיזור של
שקט. אחרי שעה חזרתי החוצה, הייתי שמח יותר כי בפנים היו אנשים
שהיו שמחים יותר, כנראה שיש להם בשביל מה לחזור הביתה אבל לא
שאלתי.

במסדרון, אחרי זה, חייכתי אל מישהי אחרי שהיא זיהתה אותי,
מהשיעור לפני כמה שעות. לא זכרתי אותה. אחרי זה ראיתי אותה
שוב, על הספסל בחוץ עם הגבר ההוא, מתחילת הסיפור.

הם ישבו ולא דיברו, היא אכלה סופגנייה מהקניון והוא עכשיו שתק.
ראיתי את הטלפון שלו על הרצפה, כמעט דרכתי עליו אבל בסוף חזרתי
הביתה בלי לעשות יותר עקבות מסנטה קלאוס, שכנראה היה לו חג
מאוד שמח כי הוא שכח לבוא. או שאולי זה אליהו ששכח, אני לא
זוכר.