טורנדו ושלוש המשאלות.
פגישה    
"אוי, אוי, אוי! איזה סיפור," אמר המלאך, "חבל על הזמן".
ומאמירה זו מצאה בי הסקרנות מקום. ספֵּר! דחקתי במלאך.עזוב,
השיב לי המלאך, את הסיפור הזה אתה חייב לשמוע מבעל הסיפור
עצמו. הבה ניכנס אל מקום זה, וכשיגיע בעליו של הסיפור מובטחת
לך הנאה. עוד הוא מדבר ואל המקום שבו ישבנו נכנסה גברת מטופחת
למדי, וללא שהיות ניגשה אלינו כמו היינו מכרים מימים עברו.
שלום לכם, אמרה, ודיבורה היה כמי שמש-יח עם מכירים, "הנה אספר
את סיפורי, שלעניות דעתי שווה גם שמיעה שנייה ושלישית, ומסיבות
אחרות משל דָבר המפאר את בעליו,"  אמרה והיטיבה מעט את כיסאה
לכיווני ופניה לבשו זיכרון. מחזרים לא חסרו בחיי, אך אנוכי
חיפשתי את האחד שיענה על שלוש משאלותיי: בית מוכן ומרווח,
כרטיס אשראי פתוח ונסיעות חופשיות לחו"ל. באחד הימים צלצל
הטלפון ומעבר לקו נשמע קולו של בחור שהציג עצמו כחבר ילדות של
חברה טובה. היא זו שהמליצה בפניו שכדאי לו לפוגשני.
"שיחה קצרה עם הבחור הבהירה לי שאני עומדת להגשים את שלוש
משאלותיי. בפגישה הראשונה, שהייתה בבית קפה, הכול נראה לי
כמתאים. בפגישה זו שמעתי לראשונה את השם פיצי טורנדו, 'האור
בחיי' כך הגדיר אותה הבחור, תוך שהוא מציין שנראֶה לו שאסתדר
איתה מצוין. בסיום הפגישה נדברנו להיפגש שוב וללכת לתיאטרון".

פיצי טורנדו
"הבחור הגיע בדיוק בזמן במכונית ספורט פתוחה בצבע אדום, ועל
המושב לידו ישבה כלבת צ'יוואווה זעירה, לבושה בגד מחויט שנראה
כי נתפר על פי הזמנה. הוא יצא מן הרכב ופתח בפניי את הדלת
האחורית. הג'נטלמניות שלו הֵסיחה את דעתי, שלא הבנתי שזה כפי
שהכניסני למכונית בדלת האחורית, כך יכניסני גם אל חייו. כלומר,
המיצוב שלי בחייו יהיה במקום שני, או בשפה פשוטה בבגאז' של
החיים. נכנסתי אל הרכב והתיישבתי. 'תכירי זו פיצי טורנדו,' אמר
הבחור. חייכתי משועשעת. בחיים כמו בחיים מה קל לחייך כל עוד
אינך מבין, שלא אחת מה שגורם לך לצחוק בהתחלה יגרום לך לבכות
בהמשך. היחסים ביני לבין הבחור התקדמו ולבסוף התמסדו. אולם
מחשבתי בנוגע לפיצי טורנדו, אותה ראיתי כקוריוז עד שאתמסד,
התבררה כמוטעית. פיצי הייתה מלכת הבית, ואילו אני הכלבה. היינו
יוצאים לבלות רק אם היה לה מצב רוח, אם לא היה לה מצב רוח לא
רק שלא יצאנו אלא שהיה גם עליי להיות עצובה. ומכאן זה רק הלך
והידרדר, לפיצי היו עוגות מיוחדות ואילו לי צנימים. התפריט
והביגוד של פיצי היו בעדיפות ראשונה, ואילו אני קיבלתי את
העודף מתקציב הביגוד שלה לאותה שנה, כך שזה בקושי הספיק לי
לקניית בגד בשוק.
"כך חלפו קרוב לשנתיים מיום שנישאנו, ובא זמן והעליתי בעדינות
רצוני בילדים, אך הבחור התחמק מלדבר על כך. וכשלחצתי זכיתי
לצעקה, 'אולי תסתמי כבר, יש לנו ילדה אחת וזו פיצי, וזה  בהחלט
מספיק'," עצרה הגברת בדיבורה ומחתה דמעה.
ואם תשאל לדעתי, הרי שבכך הוא עבר את הגבול," אמרה הגברת
בהעבירה ידה מעל הראש. ומה עשית? שאלתי בנימוס.  פשוט מאוד,
ענתה לי. מה? שאלתי. נא לנחש אמרה. עזבת? לא, בכלל לא, אמרה.
אז מה? חזרתי ושאלתי  פשוט מאוד, אמרה בחיוך קטן, "הרעלתי את
פיצי".

הגילוי
"בערב בא הבחור וכבר מהכניסה החל לצעוק, 'פיצי, פיצי, אבא בא.
פיצי, מי בא לאבא, פיצי, רוצי אליי'. [עכשיו נאמר כולנו בלחש],
ואף אחד לא בא לאבא".
"הבחור שאל אותי איפה פיצי, ואני השבתי לו ללא שהיות כי היא
מתה. הוא מיד איבד את ההכרה וכשהתעורר דבר ראשון אמר, עופי לי
מהעיניים  'אני רוצה לראות את פיצי, לא אותך,' תוך שהוא צועק
ומאשים אותי, ואני טענתי לחפותי. הבחור, לא תאמין, הזמין
פתולוג וזה קבע כי פיצי נרצחה בדם קר. לאחר מכן הבחור שוב שאל
אותי איפה הייתה פיצי בפעם האחרונה כשראית אותה, ואני השבתי לו
כי שיחקה בחצר עם כל הצעצועים שלה, אך הוא לא האמין לי. מכאן
העניינים הלכו והסתבכו. כעת, בנוסף לפתולוג הזמין הבחור חוקר
פרטי,  אך נס משמים, למזלי גם הכלב של השכן הורעל, ואני זוכיתי
מחמת הספק, או לפחות כך היה נדמה לי. חצי שנה חלפה בשקט מתוח,
ואם חשבתם שלאחר מותה של פיצי הוטב מצבי ההפך הוא הנכון,
צנימים ותה זה התפריט. ופעם, בניסיון לרכך את האווירה שאלתי את
הבחור, אולי נקנה פיצי חדשה? והשיב לי זה נחרצות , אין תחליף
לפיצי!

פיוס
כך חלפה לה עוד שנה, הבחור ממשיך ללכת לפגישות עם הפסיכולוג,
ואני מרגישה כי בקרוב גם פסיכיאטר לא יעזור לי. בוקר אחד ראיתי
שיש לו מצב רוח טוב במיוחד , פניתי אליו ואמרתי לו שקשה לחיות
כך, ואולי כדאי שנעשה משהו לטובת החיים שלנו. הבחור הפתיע אותי
כשביקש סליחה שלא שם לבו לכך. אנו נתחיל חיים חדשים, מחר נלך
לסעוד בארוחה חגיגית, ובסוף השבוע אבקש מחברי הווטרינר שיביא
לי פיצי חדשה'. 'השיחות עזרו לי,'אמר , 'ובנוסף חלמתי על פיצי
והבנתי ממנה שעליי להמשיך בחיי'. התחבקנו, ואני האמנתי שעידן
חדש נפתח, ואכן בערב הלכנו לסעוד בארוחה חגיגית עם נרות ויין,
ולאחריה באה עוד ארוחה חגיגית, הצגה, מלון ופינוקים. חודש אחר
חודש חלפו להם כחלום. נסענו לסוף שבוע במלון מפואר ובארוחת
הערב הזכיר לי הבחור כי היום הוא יום נישואינו. ארבע שנים חלפו
והגיע הזמן לחגוג את שהפסדנו ובנוסף נקבל גם פיצי חדשה.בערב
הגיע שף אל החדר והגיש לנו ארוחה מפוארת. בתום הארוחה, כטוב
לִבו של הבחור ביין צחק ואמר לי, 'פיצי אמרה שהחיים ממשיכים,
וזו תהא צוואתה לי לחיות ובכל הכוח'. משסיים לשתות בקבוק יין
אחד פתח חדש, מזג לכוסות  ואמר, 'לחיים! לחיינו! לחיי פיצי,
ולחייך שלך!  אם הכול יסתדר אקנה לך בית כפי שחלמת'. ואני
בשמחתי על האפשריות החדשות שנפתחו בפניי שתיתי לחייה של  פיצי
הישנה והחדשה. אך הנה לא עברו דקות ארוכות והרגשתי הורעה,
הבנתי שמשהו לא טוב קורה. פניתי אל הבחור ושאלתי, 'מה קורה
פה?!'  יש לך ד"ש מפיצי... היא מתה לראות אותך,' ענה לי בחיוך
ועיניו בורקות".



החטא ועונשו
"טוב כמו שבטח הבנת," אמרה הגברת, "הורעלתי על ידי הבחור ממש
כמו פיצי". "הבחור נשפט לעשרים שנה ואני כמובן עליתי למעלה ישר
לחדר המתנה, ובעוד התיק שלי נבדק ומסוכם באגף הכללי, והנה כמעט
וגמר חשבון ואני בדרך למקום טוב ופתאום מופיעה פיצי. 'רק רגע,
לא לסכם עדיין כלום,' היא אומרת. 'הגברת הזו חייבת לי חיים'.
המלאך עוצר את התהליך ומביט בי במבט חמור, ואני צועקת אליו
בהיסטריה, 'אני חייבת לה חיים? בגללה לא היו לי חיים'. אולם
דבר לא עזר. תביעתה זו של פיצי העלתה אותי ואותה לערכאה מיוחדת
בעליון. מפיצי לא ציפו לכלום בטענה שהיא כלבה, ומטבע הדברים
אין בה אשמה, אך ממני דרשו את כל ההסבר ולכן סיפרתי את כל
הסיפור. בסיכום הוחלט שאין מנוס. אמנם שתינו מתנו מיתה לא
טבעית, אך אני כאדם בר דעת חייבת להחזיר לפיצי את חייה, ובכך
ייסגר החוב , אחרת לא אוכל להמשיך.כיצד שאלתי את השופט?'
תראי,' אמר השופט, 'אכן שאת סבלת ופיצי שלא באשמתה נהנתה, כך
שהדרך היחידה היא שתחזירי לפיצי את חייה ובכך תקבלי גם את
החיים שרצית ודמיינת'.  איך אפשר דבר שכזה?' שאלתי תוך שאני
מתפרצת לדברי השופט. סבלנות,' השיב השופט. 'כעת שאלתי  אלייך
האם  אפשרות זו מקובלת עלייך?' אם אקבל את החיים שרציתי אז בטח
שכן,'  עניתי בשפה לא תִקנית. רגע ארוך התבונן בי השופט ולאחר
זמן חייך  ואמר אליי, 'אהלן פיצי!'  לרגע כמו לא הבנתי, וטרם
חזרתי לעצמי הוסיף השופט, 'הנה ואבהיר את הדברים בעבורך. גברת
חביבה,  בשל שגזלת מפיצי את חייה, את  תחזרי כפיצי  מספר
שתיים. במהלך זה  תחזירי לפיצי את מכסת חייה הנותרים, כך
שמהיכן שלא תביטי הרי את חוזרת לזרועות הבחור, אמנם כפיצי מספר
שתיים ועם כל התנאים הנלווים לרצונך, אך הבחור מקבל גרסה
משולבת של כלבה  חסרה זמן ואישה  שהפסידה זמן כך שאתן מעין
עסקת טריפל, שבה הבחור ישלם את כל המחיר גם של השיחה עם היין,
גם של הרשת הגלובלית שהופעלה בעבורו וגם של מחיר הסרטים שכולכם
עוברים. והאמיני לי שמהמקום הרגשי בו נמצא הבחור לא יחסר לך
כלום. הפעם כפי שחלמת  ימתג אותך הבחור כגברת ראשונה של ממש,
אמנם זה במיקום בעייתי מעט אך בטח הבנת שאי אפשר לאכול עוגה
ולהשאירה שלמה. אך ידיעה זו של מאין ולאן, תיתן לך ליהנות ממה
שכן אפשר לאכול מהעוגה.  ואני אמרה ...מה יש לי ברירה? הסכמתי
וחתמתי. 'בסדר,' אמר השופט, 'אם כך את יכולה לצאת, אנו כבר
נדאג לפגישה ביניכם'".

פגישה מחודשת
 וכנדרש ולביצוע אותה החלטה בעליון המתנתי עד שחלפו להן אותן
עשרים שנה שנקצבו לבחור בשל רציחתי. ובנקודת זמן זו המלאך מביא
אותי  בדמותי החדשה אל המקום שבו היה כלוא הבחור ומנחית אותי
בצד. המתנתי לבחור ממש מול שער היציאה, והנה הוא יוצא מהכלא
וחבילה קטנה בידו. הבטתי בו. כמה התבגר, חשבתי לעצמי. והנה כעת
אני רק גורה קטנה. התכופף אליי המלאך וחיבר לגופי את השבב
הנפשי של פיצי, תוך שהוא לוחש לי, 'הנה הגיע הזמן, בהצלחה!'
ופתאום הכול החל להסתחרר, ורגשות אדירים מציפים אותי אל הבחור.
אני מיד רצה אליו, והוא בראותו אותי לרגע קפא ומשנהו התחיל
לבכות ולצחוק בו בזמן, באומרו, 'אוי פיציוואווה'. לפתע התחדדה
הבנתי שכעת אני בגוף  של כלבת צ'יוואווה ופיצי זה קיצור חיבה.
הבחור בוכה וממלמל את הסיפור עליי ועליה. בתחילה חשבתי שקלט
אותי, אך לא עבר זמן רב והבנתי שגעגועיו לפיצי הם הדוברים
מגרונו.  בטח וכבר הבנת שכעת, כפיצי החדשה, קיבלתי את שלוש
המשאלות שביקשתי, שבשלהן התחתנתי עם הבחור: נסיעות לחו"ל,
פינוקי קניות ובית ענק העומד לרשותי. אולם החלטתי שאין דַי בכך
כי חשוב שיהיה לי גם מעניין, ובשל סבל האישה שהייתי קודם לכן
החלטתי לגבות מהבחור מחיר שנותיי האבודות, כנאמר אם כבר כלבה
אז כלבה אמתית. התחלתי באילוף הבחור. בבוקר אני, כפיצי החדשה,
קמה השכם בבוקר והבחור כבר מחכה לי, ובערב יש שיגעונות לצאת או
כאילו כאב בטן. הבחור לא זז ממני. פיתחתי מצבי רוח קיצוניים
הנעים בין שמחה בלתי נשלטת לדיכאון קיצוני, והבחור על פיהם חי
ומת. במבט לאחור אולי עדיף המצב הזה, שכן קיבלתי כל מה שרציתי
מבלי להתחייב לכלום ומבלי לעשות כלום, רגל על רגל. בקיצור, כל
מה שלא קיבלתי ממנו כאישה, קיבלתי ממנו ככלבה, כפיצי טורנדו
מספר שתיים.

סוף דבר
"ואז, יום אחד ככל הימים נכנס בעל הבית בלבוש מהודר כהרגלו
לרכב הספורט החדש שרכש. וכפי שאני יודעת כעת, זו השעה שאנו
יושבים בבית הקפה. קפצתי אל המושב שלצידו, ואנו בנסיעה אל
הרחוב המוביל אל בית הקפה. לפתע עצר הבחור על יד חנות, ואני
איני מבינה כלל מה השינוי בהרגל. פתאום הבנתי והרגשתי שהפרווה
נושרת לי. אל המכונית ניגשת גברת מהודרת. הבחור יצא מן הרכב
ופתח לה את הדלת האחורית, וכשהתחלנו בנסיעה הוא אמר לה,
'תכירי, זו פיצי טורנדו'".