אילה נטע לב / סוף יום |
שולחת קרניים אחרונות, כמו דרך שמורות עיניים נעצמות.
ולאט זוחל לו חושך כשמיכה רכה,
עוטף, שקט, מרגיע ומבורך.
לאיטם גם מבליחים אורות של כוכבים,
נקודות זוהרות המתווספות תדיר.
ואחד שנופל, מותיר אחריו שובל רגעי,
כמו שם פס, טרם כליונו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|