בנימין וולמן / שדה מוקשים |
שיננו באוזני.
"אל תלך לשם"
אני כבר שם
פוסע
בשדה מוקשים.
לו הסטתי מבטי
עיני היו צופות
בהולכים בדרך המלך
מן העריסה עד
הקבר.
לו ענדתי שעון
הייתי רואה שהשעה
מוקדמת
או מאוחרת
למה?
לפרק מוקשים זה
אחר זה.
"הפחד עצה רעה היא"
פי אומר
לרוח שלא נושא
קולי
לקרובים הנעלמים מצעדי
המתרחקים.
אולי עליתי על מוקש
אחד יותר
מדי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|