כוסאמק זה נובמבר,
שום דבר לא השתנה,
סתם התבזבזה לה עוד שנה,
עוד שנה.
אפילו גשם לא ירד,
אבל מרגיש כמו ברד,
בתוך הלב בזמן שכותב את השורות.

אני לא יודע למה לצפות.
הכל נראה כמו שטויות,
הכל מרגיש כמו בדיחה אחת גדולה
מהחיים שלי ומהחיים של אחרים
נובמבר כאן וכלום לא השתנה.

כוסאמק זה נובמבר
השנה תיכף נגמרת
ועדיין חם אני לא נושם.
הכל מרגיש אותו דבר,
והעולם כבר שנה נגמר,
שום דבר לא ישתפר ברוך השם.

עדיין לבד ועדיין מפוחד
ועדיין לא מספיק אמיץ.
כמו מכונת משקאות שלא עובדת
ואני מבזבז את כל הכסף בחריץ.

זה החורף בלי טיפת גשם,
זו התקווה בלי טיפת אמת.
זה דיכאון של כלום ולכן
אני מרגיש שמשהו משתלט.

עצים מתים מהר
אי אפשר להסתתר
הזמן לא מרפא את הכל
ועכשיו כלום לא עובר.

כוסאמק זה נובמבר,
הכל ממש לאט.
מחפש את הערוץ ומאבד את השלט,
התדר לא נכון
זה חרא דיכאון
איך אפשר לתת לרגשות לצאת כשהכול מת?

הכל כמו חרק בתוך כוס
אף אחד לא מוציא אותי אני ממשיך לגסוס,
זו השגרה שהורגת משתנה ומאלתרת
אין שום סיבה ואני ממשיך לכעוס.

גולגולת על הדלת של החדר,
שואלים אותה מה ומצפים שאענה שהכול בסדר,
אבל הכל כל כך בסדר שזה כבר לא ממש
כבר עברה שנה ושום דבר לא חדש.

העולם לא משתפר,
העולם רק מתדרדר,
בכל מקום עושים בחירות מפגרות ולא עוזר,
שבעוד שלוש שנים אולי הכל יגמר.
שבעוד שלוש שנים אולי לא אחיה יותר.