מעבר לחולות יש ים,
ובים סירה עם מפרש לבן...
על הסירה עומדת את,
ומכוונת את הזמן
עם מצפן וטלסקופ,
את משקיפה,
בוחרת את הדרך,
שוקלת צעדייך,
נותנת לדקות לנזול בעד הזכוכית השבורה של השעון ובין אצבעות
ידייך
הריגוש כשכל גל מכה על דופן, עוד פעימה, לא נותן לעצור
העוגן מורם, והחולות מתרחקים,
הזמן שאזל לא יחזור,
אך הלב בוער והמים סוערים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.