בבוקר הלכתי לכיוון הקיוסק של מוטי לקנות קצת טבק וקולה קרה.
היה לי 'דודה' לקולה, כשפתאום ראיתי הומלס שוכב על ספסל ונח.
הוא היה הומלס קלאסי, עם הבגדים המטונפים ורק גרביים בלי
נעליים והבוהן הימנית שלו מציצה מבעד לחור בגרב, מאיימת עלי
בציפורן שלא נגזרה שנים. לפתע הרגשתי את הדגדוג הזה, כשרעיון
לסיפור ממשמש ובא. עמדתי שם ובהיתי בו, מחכה לרעיון, אך הוא
סירב לתפוס צורה. כמו עיטוש שלא יוצא. זה הכי משגע אותי. כי
התחושה הזו יכולה להימשך ימים, אפילו שבועות.

אז החלטתי לנסות לעודד את המוזה. חשבתי אולי אם אזכה לראות את
ההומלס עושה משהו, זז קצת, אולי זה יעזור. אז הלכתי ומצאתי
מקל, והתחלתי לדקור בקטנה כזה את ההומלס. רק שיזוז, יעשה משהו
הומלסי כזה.

פתאום ההומלס התעורר בבהלה והתחיל להתחנן במלמולים לא מובנים.
הרגשתי טיפה לא נעים. לא רציתי להפחיד אותו, אבל פתאום שמתי לב
שדווקא הפחד שלו גרם לדגדוג להתחזק. אך הרעיון עדיין לא בא. אז
נתתי להומלס מכה קטנה בראש. לא ממש חזקה אבל שיכאב טיפה כדי
שהפחד יהיה אמיתי. והוא התחיל לברוח.

חיכיתי שנייה וכשהבנתי שהרעיון עוד לא מוכן התחלתי לרוץ אחריו.
ההומלס היה איטי כל-כך. יכולתי לתפוס אותו בשנייה, אבל זה היה
טוב ככה. מדי פעם היה מביט אחורה ובעיניו אימה מוחלטת, והרעיון
כך הרגשתי עוד שנייה פה.

פתאום הגענו למבוי סתום. ההומלס ראה שאין לאן לברוח אז הוא ירד
על ברכיו והתחיל לבכות. אני  אמרתי "אהה אההה!" כאילו באמת
התאמצתי לתפוס אותו והתחלתי להתקרב לאט מניף את המקל באוויר
כאילו מתרגל את המכה הסופית. הגעתי אליו הנפתי את המקל למעלה
גבוה, כאילו מתכונן להנחית על הראש... ואז זה הגיע! הרעיון!

אז זרקתי את המקל והלכתי מרוצה הביתה, אפילו לא העפתי מבט
אחורה אל ההומלס, אפילו לא הלכתי לקנות את הטבק והקולה. רציתי
כבר להתחיל עם הסיפור. סיפור על מישהו שהתעלל באיזה הומלס רק
בשביל רעיון לסיפור.