הוא נעמד מולם ברגליים פשוקות לצדדים וידיו מרחפות מעל
האקדחים. מוכנות לשליפה. היא הביטה בו והפסיקה לבכות מייד.

הסיפור שלו התחיל בערך 23 שנה לפני. אף אחד לא בטוח מה היה
שמו. על פי חלק מהגרסאות הוא היה סוחר בבורסה. על פי אחרות הוא
היה בנקאי עם אהבה להימורים. הייתה לו אישה, על זה כולם
מסכימים. ילדים? אולי... בכל מקרה יום אחד הבטיח האיש לאשתו
לקחת אותה לסרט אותו ערב. סרט מערבונים. שובר קופות בזמנו. הוא
קיים את הבטחתו, ולקח אותה אותו הערב. הם ישבו שם בקולנוע, אני
מדמיין, היא פעורת עיניים ומלאת עונג, והוא פעור עיניים
ומהורהר. מהורהר משום שמה שלא סיפר לה היה שאותו יום הוא הפסיד
הכול בבורסה... או בהימורים.
בכל מקרה השילוב של הסרט הלא נכון בזמן הלא נכון כנראה שילוב
גרוע, משום שברגע שיצא מהקולנוע קנה כובע קאובוי פלסטיק שמכרו
בחוץ, בדיוק כמו של הגיבור בסרט. ואם שאלת לשמו היה עונה:
"ברי, ברי המלוכלך"- הוא השיג שני אקדחי פלסטיק ותחב אותם
לחגורה, אחד מכול צד. ותמיד היה עושה עצמו לועס, כמו הגיבור
מהסרט שלעס טבק. כל יום אחר כך היה ברי עושה אותו הדבר בדיוק.
הולך ברגל שלושה רחובות לחנות של מיקי, קונה ליטר וחצי בירה
שחורה, ומנסה לספר לעוברי אורח תמימים עלילות עליו ועל
אינדיאניות פראיות, שודדים אכזריים, קטטות ברים, קרבות אקדחים
וכל קלישאה שעולה בדעתכם.

השנים חלפו, וכך גם הצבע בשערו, וברי הזקן המשיך לבוא יום-יום
לחנות של מיקי, לקנות בירה שחורה ולצוד קורבנות שיקשיבו
לסיפוריו.


על הסיפור שלה אף אחד לא ממש מסכים. יש אומרים שבתור ילדה
ההורים שלה לא יכלו להתמודד עם הגידול שלה בגלל בעיות סמים.
ושזו דרך להתמודד עם הנטישה. יש אומרים שהיא נכנסה להריון
בנעוריה, ושהכריחו אותה לוותר על התינוק שלה ושזו דרך להתמודד
עם הפרידה. יש אומרים שאיבדה את התינוק שלה יחד עם בעלה בתאונה
ושזו דרך להתמודד עם האובדן. כך או כך... מסיבה זו או אחרת
שכנעה עצמה שהיא כוכבת מפורסמת -"מדלין, מדלין מונרו" - הייתה
אומרת לו שאלת לשמה. היא השיגה משקפי שמש ורודות, מפלסטיק,
ובצורת כוכב. ותמיד סחבה איתה ארנקון קטן וורוד, שהיה תמיד ריק
אבל נראה עליה טוב לדעתה. וכל יום עשתה אותו הדבר בדיוק. הולכת
ברחובות, משקפי שמש-כוכב ורודות לעיניה, ומנסה לחלק חתימות
לעוברי אורח תמימים.

השנים עברו וכך גם הצבע בשערה, ומדלין הזקנה המשיכה יום-יום
להסתובב ברחבי העיר, מנסה למצוא מישהו שיסכים לקבל חתימה.

שנים רבות אחרי הבוקר הראשון שיצאה מדלין לרחובות עם ארנקה
הוורוד הקטן, כ- 23 שנה מאז חבש לראשונה ברי את כובע הפלסטיק
לראשו, הגיע מדלין הזקנה לרחוב בו ישבה החנות של מיקי, וניגשה
לכמה נערים שישבו מול החנות. בצעדי טווס וראש מורם בגאווה,
ניגשה לחלק חתימות לצעירים. אלו החלו לצחוק בראותה מתקרבת
אליהם.

ברי הזקן בדיוק סיפר ללקוח מעוצבן על האינדיאנים הפראיים ואיך
הרגו לו את הסוס כששמע את הצעקות, והבכי. הוא יצא וראה את אחד
הנערים מושך בארנקה של מדלין וצוחק, בעוד מדלין נאבקת בו
ומתייפחת, מתחננת שיפסיק. שאר הנערים הביטו בשניים כבהצגה
וצחקו גם הם.

"עזוב את הנערה בשקט!" איים ברי הזקן. בבת אחת כולם הביטו בברי
המלוכלך, אשר לעס לא כלום לכמה שניות ואז ירק את הלא כלום
לרצפה בקשיחות.

הוא נעמד מולם ברגליים פשוקות לצדדים וידיו מרחפות מעל
האקדחים. מוכנות לשליפה. היא הביטה בו והפסיקה לבכות מייד.
מוזיקת מערבונים ישנה התנגנה ברקע, אבל רק ברי שמע אותה. אולי
גם מדלין.

"או שמה?"- שאל בהתגרות אחד הנערים.

"או שזה יהיה היום האחרון שלכם עלי אדמות, פרחחים" - אמר ברי,
אשר אולי היה באמת נראה מאיים לולא הכובע פלסטיק המגוחך ואקדחי
הפלסטיק המגוחכים עוד יותר. עוד לעיסה קשוחה של לא כלום מלווה
ביריקה קשוחה של לא כלום. מוזיקת המערב הפרוע כבר מגיעה לשיאה.
הנערים כולם עזבו את מדלין והתקרבו לברי.

--הוא שלף--

אחרי שעה הוא התעורר, כשראשו על ברכיה של מדלין. היא הניחה את
בקבוק הבירה שחורה הקר על עינו, הסגולה כבר, מנסה להוריד את
הנפיחות. היא עזרה לו לקום, ואז לאסוף את האקדחים, והכובע.
הפעם האחרונה שראו אותם הייתה באותו יום. הם נראו הולכים יד
ביד בפארק ברחוב 'לווין'.

יש סיפורים שאומרים, שהרשויות לקחו אותם תחת חסותם, ומאז הם
מאושפזים.

ויש גרסאות שאומרים, שהם החליטו לרכוב הרחק מן העיר, ולגור עם
האינדיאנים, ומאז הם חיים בעושר ואושר.

אני אישית מעדיף את הגרסה השניה.