כשהגעתי לאוטופסי בשמים עמדתי מעל לגופתי. מולי עמד האל בעל
פני התן , אנוביס, ולצידי שני אלים נוספים בעלי פני עורב ופני
נץ, כולם לבושים בחלוקים לבנים. האל בעל פני התן החזיק בידיו
את לבבי, שהאיר כמו פנס רוח. הסדק הזה, שאל(והצביע על סדק
שנימשך לרוחבו של הלב סדק בעל שפתיים פצועות)לא הפריע לך? אני
לא רוצה להגיד לך כמה פעמים נפצעתי מהשוליים המשוננים האלה
ונחתכו אצבעותיי, השיבה רוחי שעמדה מולו. למה לא הלכת לתקן את
זה . שאל. לא ידעתי שאפשר, עניתי. בוודאי שכן אמר. מתקן אותו
רופא הלבבות. אם כן, ביקשתי, תתפרו את הלב עכשיו , שהגוף שלי
יהיה שלם ויפה מבפנים, לפחות אחרי המוות. ואז האלים בעלי פני
העורב והנץ תפרו את הפצע בחוט האחוז במקוריהם , והלב הוחזר
פנימה לכלוב הצלעות ובית החזה ניסגר. רציתי לומר לך שמעולם לא
היה לך סיכוי, אמר לי אנוביס. את לא התאמת למה שהוא מחפש, שזה
אישה עם חזה גדול ושיניים מושלמות. הוא מייחס חשיבות רבה למראה
החיצוני ,למעשה, זאת  לא הייתה תחרות אמיתית. רצת סחור סחור
במגרש סגור בלי מתחרות, בלי שופט. בלי איש במגרש. פשוט הסתובבת
בסיבובים .התחרת נגד עצמך!  אני מביטה בגופתי מכוסת התכריכים,
בשתי הדרכמות המונחות על עיני. גופתי הממתינה להישלח אל העולם
הבא, בסירתו של החותר. למה לא תניחו לי לאהוב עוד פעם אחת ,
אני שואלת את האלים. עברתי כל כך הרבה כדי להגיע לכאן....אם
כן, ענה אנוביס , לא תוכלי יותר להרגיש כלום, לעולם. גם אם
יצפו ממך לנהוג בצורה רגשנית, הדגיש בדבריו, אסור לך להרגיש
כלום. הלב שלך לא יעמוד בלחצים האטמוספריים הפנימיים ויקרע
לגזרים, יתרסק, ואף אחד , כולל בועז ,לא יוכל לאחות אותו יותר.
אבל האם לא תפרתם אותו כעת? ,אני שואלת .לא, הם עונים לי.
למעשה הוא עדיין מרוסק ברובו . זה רק תפרים אסתטיים . למעשה
אסור לך להרגיש יותר דבר, לא שמחה , או כעס או אהבה. הם מציעים
לשים את הלב בקופסת ברזל שתגן עליו מכל רגש , תפקידך אמר לי
אנוביס, יהיה רק להישאר בחיים כדי לגדל את אייל, בנך. אה,
מצויין , אני מסכימה , ורואה שכבר קופסת הברזל  כמעט מוכנה ,
והאלים מסיימים כבר להלחים אותה סביב ליבי. (לא ידעתי שעיניהם
וידיהם מפיקות אור חם כל כך , כמו לייזר או מלחם). עורקי
יוצאים מפתחים בצידי הקופסא אך מלבד זאת היא אטומה לחלוטין.
מקווה שהיא לא תחליד , אמרתי בחשש. אל תדאגי, מרגיעים  האלים,
היא לא. היא עשויה מפלדה אל חלד.