היא מחפשת, במקומות לא ברורים,
היא מוצאת, רק בחורים שאיתה לא ישרים.
היא מדברת, והם אומרים שאותם היא מרתקת.
אך ככל שהשיחה מתגלגלת, היא מרגישה שלהם בראש היא "חופרת".
הם אמרו שהם לא ראו יפה ממנה,
הם אמרו שאותם היא כבשה,
הם אמרו שאין עליה,
הם אמרו שהם רוצים אישה כמוה לחיים...
הכול הולך לפי הספר,
יש פרחים, יש פרפרים,
אך ברגע שהיא מראה שאותם היא רוצה מתחילים המשחקים,
וממנה הם בורחים...
ואז הסרטים אצלה בראש מתחילים...
היא לא מצליחה להבין מה קרה?
מה לא נכון היא עושה?
מה פתאום השתנה?
או שזה לא היה נכון לה מההתחלה?
היא מחפשת...
אולי היא מחפשת במקום הלא נכון?
היא שואלת את עצמה אצל מי הבעיה?
אולי הבעיה היא בעצם אצלה?
רק מתוך סקרנות...
היא מחפשת, מחטטת, מחטטת, מחפשת...
היא נוברת בעבר שלה וגם שלו
ושלו ושלה ושלה ושלו
ושל כל הבחורות שאיתו הוא מדבר,
ועליהן היא חושבת שהוא חושב,
ואיתן הוא חותר למגע או למבט.
לא מתוך קנאה חלילה,
אלא רק כי היא רוצה להבין,
מה קרה?
היכן היא טעתה?
הסרט לא ברור לה...
היא בחורה שתמיד חייבת להבין.
את הכול...
הסיבה לא משנה אומרים לה,
אלא רק התוצאה...
אבל לה זה משנה.
כי היא רוצה ללמוד מזה לפעם הבאה,
היו לה יותר מדי סרטים כאלו בחיים...
היא לא מצליחה להבין את חוקי המשחק,
היא אף פעם לא הצליחה.
תמיד רדפו אחריה,
והפעם זה נהיה קשה מדי בשבילה...
יותר מדי שאלות בלי תשובות,
והיא יותר מדי זמן לבד, בחושך.
היא לא מרחמת על עצמה...
וכייף ברווקות ויש לה מלא חברות, וחברים,
ומלא מחזרים,
אבל הם אותה כבר לא מעניינים...
והסיבה באמת לא משנה,
אבל התוצאה לה כבר ברורה,
ואותה מאוד מעציבה,
ובכל פעם מחדש היא מגיעה לאותה נקודה.
כל כך הרבה גברים רודפים אחריה,
היא כבר מבולבלת וחנוקה מרוב מחזרים,
ואלו באמת צרות של עשירים...
או שזה רק חלק מהמציאות בה אנו כיום חיים?
עודף ההיצע, הביקוש והנגישות
הפכו למכשול
הפכו מיתרון לחסרון
גרמו לנו להסתכל יותר מדי לצדדים
במקום להתמקד גרמו לנו להסתכל לכל הכיוונים ולא ישר לעיניים
היא לא מצליחה להבין למה בכל פעם מחדש היא רוצה את אותו האחד,
שבסוף ממנה בורח,
ולמה הוא בורח?
שיפסיק להתבדח.
והיא צריכה להפסיק את עצמה לפדח!
היא מתחילה לאבד את הסבלנות...
והיא בחורה מאוד סבלנית באופייה...
תמיד מבינה, תמיד מכילה
אבל כמה אפשר?
יש גבול לכל דבר.
כלפי חוץ כולם חושבים שהכול בא לה בקלות,
כי היא שמה מסיכה של כוחות שלא נגמרים,
אך הכוחות מיום ליום מדלדלים...
היא תמיד שמחה, אופטימית מחייכת:)
ואומרים שהיא יפה.
אך היא לעולם לא תסכים ולא תגיד זאת על עצמה.
היא כבר לא מאמינה,
למילים של הגברים,
השחקנים.
שנדבקים אליה כמו זבובים,
שמתחילים כבר להראות לה כמו חבורה של פחדנים.
היא מחפשת,
אך היא כבר הפסיקה לחפש.
עכשיו היא רוצה,
שיחפשו אותה...
היא כל כך רוצה כבר למצוא את האחד,
שירצה אותה,
תמיד
גם כשהיא פחות יפה,
וגם בבוקר, וגם בלילה,
וגם שהיא רוצה, וגם כשהיא עייפה,
מחיפושים...
אחד שירקוד איתה בגשם, ויעשה איתה פיקניק בשמש,
אחד שירצה אותה גם אם היא לא יודעת את חוקי המשחק,
וגם אם נמאס לה לשחק, וגם אם היא לא רוצה לשחק בכלל.
היא לא מצליחה להבין, היכן הפעם היא טעתה...
הכול היה כל כך מושלם, והלך ממש לפי הספר..
היה נראה שהוא כל כך רוצה, ושאותו היא מרתקת, והוא כל כך הצחיק
אותה...
ואולי, בכלל היא לא רוצה, כבר להבין, אבל תמיד בסוף היא מבינה,
ומכילה...
היא רק רוצה כבר למצוא את האחד,
שפשוט יאהב, אותה...
ויקבל, וגם קצת יבין לשם שינוי...
אך היא תמיד רוצה דווקא את זה,
שבסוף בורח,
ומביא אותה,
לנקודת ההתחלה.
היא מחפשת,
במקומות הלא נכונים...
ומוצאת את הגברים שמידיה תמיד בסוף חומקים...
ואולי היא פשוט עוד לא מצאה,
את האחד...
שיאהב אותה,
כמו שהיא,
תמיד.
|
