שוב דימיתי
לשמוע מי מעין
מפכים, העדין, עדין
הזה. אבל התחושה
מרגע הגדרתה
כבר חדלה להאמין
לעצמה.
פרח אנושי שעלי כותרתו
נפתחים, נדמה שלא
תחדל צמיחתו לעולם,
אבל, פרחים יפים הם
עדינים
ועלי כותרתם דרכם
שהם נושרים ומתפזרים.
שוב קראו תיגר השורשים
ולא ידעו העלים אנה הם באים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.