לילה ראשון, איתך ובלעדיך,
זוכרת לילות כאלה מהעבר הלא רחוק,
זוכרת בכי חרישי אל כרית סופגת, זוכרת את ההרגשה של בדידות ושל
יחד, זוכרת הרגשה של בדידות ולבד.

שוב לילה ראשון, איתך ובלעדיך,
שוכב בחדר הסמוך, חסר סבלנות לרגע שאעלם מחייך, לרגע שתוכל
לשוב לחייך, להשתחרר מהעול הנורא והכבד.
כולי תקווה שזה לילה ראשון אחרון, כולי תקווה לקום למציאות
חדשה, בה אני אישה חזקה יותר העומדת על שלה ולא נכנעת לחשקים,
מציאות בה אני עומדת בהצלחה במשימה שנראתה לא פעם גדולה מדי
עליי, הפעם אני חמושה ברצון עז ונחישות להיגמל ממך, להפוך אותך
לתמונה באיזה אלבום זניח שייפתח במקרה כשאחד מילדיי יחטטו
בארון וישאלו מי זה בתמונה?
מחכה כבר לרגע שאגיד שזה מישהו שאימא מאוד אהבה פעם והיום,
היום כבר לא.