New Stage - Go To Main Page

דורון לייטנר
/
אחד מאיתנו

באביב של שנת 1995, כשנה אחרי שהשתחררתי מהצבא, נרשמתי
ללימודים באוניברסיטה ונסעתי לטיול בחו"ל. היעד, ארצות הברית
של אמריקה, נבחר מהסיבה הפשוטה שבילדותי זה היה המקום שממנו
הגיעו ארצה כל הדברים החדשים והנוצצים שחסרו בה.
במשך חודשיים וחצי חרשתי את ארה"ב לאורכה ולרוחבה, וביקרתי
במקומות שהומלצו אז על ידי חברים בעלי ניסיון שטיילו בה לפניי.
המראות שראיתי אז נחרטו בי לעד, ואולי יום אחד אספר את כל
החוויות, שאת חלקן כבר הספקתי לשכוח, ואת פרטי המסע מתחילתו
ועד סופו, אך כאן אספר על חוויה אחת בלתי נשכחת - הביקור בחצי
האי של קוני איילנד (Coney Island), שבוע לפני הטיסה בחזרה
הביתה.
אחד האזורים היפים בברוקלין הוא רצועת החוף הנפרשת באזור קוני
איילנד. חצי האי של קוני איילנד הוא מעין טיילת גדולה לאורכם
של החופים היפים שמהווים אטרקציה עבור תושבי ניו יורק בכלל
ועבור תושביה של ברוקלין בפרט. המקומיים אוהבים בעונת הקיץ
החמה לגלוש על סקייטבורד, לרכב על אופניים, לרוץ ולטייל באזור
הטיילת, לרבוץ על החופים ולתפוס קצת שמש. לאורך רצועת החוף
נבנו כמה פארקים לילדים, ובמרכז הטיילת ניצב הגלגל הענק של
קוני איילנד אשר הפך זה מכבר לאחד מסמליה של רצועת החוף. במקום
יש אקווריום ימי ענק, שבו מומלץ לבקר בעיקר עם ילדים ולצפות
בדגים שונים ומשונים ששוחים בו. אמנם, יש חופים יפים מחופי
קוני איילנד, אך עדיין, אם הזדמנתם לאזור וזמנכם בידכם, מומלץ
לתפוס קצת שלווה על קו החוף הקסום הזה.
וכך, בעוד אני נופש על קו החוף, ניגש אליי בחור שהציג את עצמו
כמארק זליגר, ושאל אם אהיה מוכן למדוד כנפיים של מלאך. למרות
ההפתעה שבדבר, עניתי בחיוב, והנה אני לבוש כנפי מלאך, כאילו
היו חלק מגופי. מארק סיפר שהוא מצוות הפקה שמצלם סרטון לשיר של
זמרת אמריקאית אחת, ג'ואן אוסבורן. הוא הוסיף ואמר שמכיוון
שהבחור שהיה אמור ללבוש את הכנפיים נפצע באותו בוקר בתאונת
דרכים, אנשי ההפקה יצאו לטיילת למצוא לו מחליף והוא ישמח לדעת
אם יש לי כמה שעות פנויות, בתשלום, כמובן. באותה תקופה, לא
הכרתי את שמה של אוסבורן, ואני בספק אם בארץ הייתה ידועה.
רציתי להמשיך לרבוץ על החוף, אך משהו בהצעה הבלתי צפויה הזו
סקרן אותי ועניתי בחיוב.
הצילומים היו חוויה בפני עצמה. מעולם לא השתתפתי בהפקה כזו.
חוץ מהעדרותו של הבחור שאותו החלפתי, הכל תקתק כמו שעון,
שחקנים באו והלכו, התאפרו והתלבשו, אכלו, שתו וצחקו, כל זאת
כשכמה מהעוברים והשבים בטיילת עוצרים לחזות בהתרחשות ולאחר מכן
ממשיכים בדרכם. כשהחשיך נפרדתי ממארק בלחיצת יד כשבכיסי סכום
נאה בתמורה להשתתפותי בצילומים.
שבוע לאחר מכן, חזרתי ארצה, מלא חוויות כרימון. שכרתי דירה
קטנה, מצאתי עבודה זמנית שבה תכננתי להמשיך ולעבוד עד תחילת
הלימודים באוניברסיטה ונכנסתי לשגרה מבורכת. יום רדף יום,
הסתיו עבר ברחובות, ונדמה שהחיים שבו למסלולם מהר מן הצפוי
והשכיחו ממני את הפנים והשמות שפגשתי בטיול הגדול, עד שערב אחד
אחרי העבודה, כשנפגשתי עם חברים בבית הקפה השכונתי, הוקרן
בטלוויזיה הסרטון החדש של ג'ואן אוסבורן, לשיר "One Of Us".
ובדיוק שם, רגע אחרי שזיהיתי את עצמי על המסך (בדקה 02:53
ומדקה 04:34 עד סוף השיר), נזכרתי בשורות האחרונות בשיר
"כנפיים" של שרון מולדבי:
"..לנעמי יש כנפיים
והחופש הוא משקל
שמושך אותה למטה
וזורק אותה אלעל.
ולמי שיתחלף בו
היא תתן את כנפי המלאך
שיעוף איתן לבד
ואת נעמי לא ישכח."
כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור זה ובין
המציאות הוא מקרי בהחלט

נ.ב. מצ"ב קישור לסרטון הרשמי של השיר "One of us" בביצוע של
ג'ואן אוסבורן:
https://www.youtube.com/watch?v=nPFnHdJ0dl0



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/9/16 2:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורון לייטנר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה