איפה הילדים שלך ולאן הם הלכו
למה אתה לא צועק ולא בוכה כשהכול נשבר
ימים סוערים על פני מים והכול בררררם
אנקות שותות מים מתוך ברזיות ברחוב
וזה המרחב האורבני בו אתה נודד
במדבריות אספלט ובתי אבן ריקים
שמיים חולים מרוחים מעל ואתה רימה על האדמה
הם חובטים בך ובזים לך ונוטשים אותך כאילו זה דבר ברור ומובן
מאליו
"הכול בסדר," אתה אומר, "אני מלקק דבש,"
תלוי על אוזן מתהפכת בין המגל לחרמש
יש לך ימים והם לא יודעים
איך הכול מתהפך בתוך הראש, אפילו תרופות לא נותנים
עוד סיפור של תוכי יוסי עד שינפח את נשמתו
מתהפך בשינה וקם לבוקר מטורלל
בלילות השמיים הם אדמה והאדמה היא שמיים
והירח צולל לתוך העיניים, משאיר סימנים, צריבות בעדשה
"נוטשים אותך! נוטשים אותך!" צועק השטן,
ובז לאמונתך.
מדבר אוזן קשבת תמיד כרויה
אבטיפוס ששוכח תמיד לבעוט
מגמגם איזה שיר, שתהיה לו אחיזה
מבלבל בין ימין לשמאל והרמקולים צורחים
דבר לא משנה עוד, הם אומרים
אפילו אחותך ואחיך לא מדברים אתך
"מה עשיתי להם רע?"
כשהם היו ילדים קטנים דאגת להם כמו אבא
ואבא שלך נסע הרחק, הרחק מכאן
לזרועות אישה
כשהם מדברים זה עם זו והמילים שלהם הם כלום
"לא בעניין שלנו"
אז מה תעשה כל היום?
"תדבר עם ה-לאמפה," אומרת אימא שלך וצוחקת
מה מצחיק
היא לא דיברה עם אף-אחד ואחת חצי מחייה,
כשהיא מוטלת כמו לוויתן שחתר למות בחוף
סיגריות, סיגריות, כל הזמן סיגריות
וקולה, אני לא יודע למה קולה
יושבת ומפמפמת את צער העולם
"הייתה אישה טובה, הייתה קדושה" -
כשהיא הייתה חיה לא אמרו לה מילה
מה אתם משחקים אותה אנשים טובים?
אתם עסוקים ב-לצפות בטלוויזיה? בגלל זה אין לכם זמן לאנשים
שאתם אוהבים?
"עבודה, בית, משפחה, מה אתה חושב, זה משחק ילדים?"
אז בשביל מה לעזאזל אתם חיים? בשביל לעבוד ולקנות מצרכים?
אמרתי לכם שחתונה זה מטופש... אין לכם מנוחה בגרוש
עבדים לנשים, שפחות לבעלים, גננות לילדים, גזברים...
"אנחנו אנשים מבוגרים, אנחנו רציניים,"
הפכתם להיות ההורים שלכם, וכל הממסד המסריח שחינך אתכם
אתם זונות של החברה! זונות!
