עודני ממתינה לך.
שלום חבר, חוזרת מהדהדת,
כשאתה נותר צופה יחיד לבדך.

ימים על ימים שספרנו,
מהרגע בו נפרדנו -אתה ואני.
ואנו זוכרים רק אותם, הם כל שנותר מסיפור אהבתנו.
כתכלית גבורתה, תפסה מקומה השכחה,
והעמיקה התהום שנפערה בהעדרנו.
רחקה מאתנו, ואנו צועקים לחללה,
בניסיון לקשור בשמה את שמנו.

ופעמים כדי להזכיר,
אני שולחת פרפר או ציפור שיר מרנינה,
חוצים את הפער בתעופה קלה ונחים על כתפך.

כך בראותך אותם,
געגוע מאליו מקיץ ומתעורר,
את השיר שהם שרים לך הנך לוכד וזוכר,
ונותרים משתהים הם למשמע קינתך.
כי אבוי, כי שָׁכַחְתָּ, מדוע זה עזבנו, ומי פרש מעל מי,
ואיך נפרדים מרצונם אם ובנה?

כך נמתין,
עד בו יום תסתיימה בניית גשרים של עץ שיש ופנינה,
עליהם אתה עמל להשראת הארות בדידותך,
ובין שמים לארץ תלוי כמנגינה על בלימה,
העושה דרכה אל המוכר והאהוב בחזרה.



נכתב בתאריך ה- 29.7.2015