"וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר

אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם
לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה
לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ."
נחמיה, פרק ט', פסוק י"ט

אַת לי עמוד האש,
להנחותני דרך, בְּבִטְחה,
ממדבר צִיָה, חתחתים,
אל הארץ המובטחת -
ארצנו, ארץ אהבתנו.
לא ימוש חינך מעלי,
לא יסור חיוך מעיניי,
בראותי אותך, לצידי.
ואני לך עמוד הענן,
לחזקך, להאיר ימייך,
לתמוך, להקל, לשאתך
כחתן את כלתו,
בליל כלולות.
את לי, אני לך,
ומה נפלא,
שכך.