אתה צד את הריסים שלה בלי שאף אחד יודע. תמיד אחרי שהשיעור
מסתיים. יש לך בד לבן קטן בשרוול, בד עם סיבים כאלו שלוכדים
אבק וחלקיקים קטנים. ותמיד אחרי השיעור אתה עובר בניגוב חטוף
על השולחן שלה בלי שאף אחד יראה. ויש לך כבר שלושים ריסים
קטנים שאתה שומר בקופסת תכשיטים קטנה שגנבת לאמא מהשידה בחדר
השינה. אבל זה לא מספיק לך בינתיים.

ואתה בטוח שככה זה כשאתה אוהב אותה, שלא באמת אכפת לך מה כולם
אומרים עליה מאחורי הגב או כמה היא סובלת מהחרם של שאר הבנות
בכיתה. כי כשנער אוהב נערה אז אין בו מחשבות על נכון או אסור
ומותר, אפילו כשאתה בחדר אחר כך, לבד. ובעינייך היא נראית הכי
טוב בעולם וזה לא משנה כמה ריסים יפלו לה בחייה, העכשיו הוא מה
שחשוב ובנתיים העיניים שלה הן הכי יפות בעולם.

ולמרות שקשה לה עם כל המצב המחורבן הזה בכיתה ואפילו שמדי פעם
בהפסקות אתה רואה אותה בוכה. אף פעם אתה לא תבזבז עליה משאלה.
כי אחרי הכל, הריסים האלו עכשיו הם בכלל לא שלה.

ואתה קורא לזה אהבה.
ויום אחד תבין שזה רק חשק.